מאגר סיפורי מורשת

שמי טובי בן הרצל, נולדתי בתל אביב בשנת 1956.

בילדותי, גרנו בשכונה ליד הים. השכונה נקראת "נווה צדק". ההורים שלי היו עולים חדשים, והם גרו בבית שהיה בו רק חדר אחד, ומטבח קטן מאוד. המקלחת והשירותים, היו משותפים עם עוד שלוש משפחות. הייתה לנו חצר משותפת אחת, שבה כל הילדים היו נפגשים, משחקים, משתוללים ואוכלים ביח,ד את ארוחת הערב. לא רחוק משם, גרה סבתא שלי. סבתא רבקה. היא הייתה גננת ואני הייתי בגן שלה, אני הייתי הילדה הכי מפונקת בגן, כי סבתא שלי מאוד אהבה אותי.

כשגדלתי סבתא שלי לקחה אותי לעשות קניות בשוק הכרמל, שממש ממש קרוב לנווה צדק. לסבתא שלי היה בן זוג, שהיה בעלה השני, לאחר שבעלה הראשון, שהיה סבא שלי נרצח בשואה. לבן זוגה קראו מוישה. היה לו בית מלאכה, שבו הוא היה עושה שקיות מנייר, עם ידיות מחבל. לסבתא שלי הוא היה עושה שקיות גדולות, מין תיקים כאלה שאיתם היינו הולכות ביחד לשוק. לי תמיד הוא היה עושה שקית קטנה, מותאמת ליד הקטנה שלי, וכשסבתא שלי הייתה קונה קילו עגבניות, היא הייתה שמה בשקית שלי עגבנייה אחת, וכך כל דבר שקנתה, הייתה שמה אחד בתיק שלי, כדי שארגיש שגם אני עושה קניות.

כעבור כמה שנים ההורים שלי החליטו לעבור דירה, למקום שהוא יותר יבש, מבחינת מזג האוויר. מישום שאני הייתי ילדה אסמטית, ואמרו להם שכדאי שאגור במדבר. הם ראו שבחולון יש רק חול וחול, והחליטו שזה מספיק מדבר כדי שנעבור לשם. האמת שזה מאוד עזר, וכשעברנו לחולון, הפסקתי להיות ילדה חולנית. כל השנים ההורים שלי מאוד דאגו לי, משום שהם היו ניצולי שואה. הם לא הסכימו שאצא לאף טיול. אני הסכמתי בתנאי, שבכל פעם שהכיתה תצא לטיול, הם יקנו לי ספר "קופיקו" חדש. אני הייתי הכי שמחה בעולם. כשכל הילדים נסעו, אנחנו היינו נוסעים לחולון, למרכז העיר, הייתה שם חנות ספרים קטנה, ואני הייתי יכולה לבחור לי, איזה ספר קופיקו שאני רוצה. גם יותר מאוחר הבנתי, שהיה לה מאוד קשה שאצא לטיול, ולא אהיה קרובה לאמא. אבל כדי שלא ארגיש רע, הם החליטו לתת לי את הדבר שהכי אהבתי, וזה לקרוא.

הזווית האישית

סבתא: מאוד מרגש ומשמח שהנכדה שלי חוקרת את ההיסטוריה המשפחתית ואני מאחלת שיהיה לך רק טוב שתלמדי מהעבר תשיק מסקנות בשביל עתיד טוב יותר.

אלה: היה לי ממש כיף לחקור וללמוד על הילדות של סבתא, אני מקווה ש היא תישאר שמחה, ושכל יום יהיה יום טוב בשבילה.