מאגר סיפורי מורשת

שמי אסיה רבן, ברצוני לשתף אותכם בחוויות ילדות שמלוות אותי עד היום:

בגיל שלוש הופעתי במסיבה בה צחקו עליי, ונפגעתי מאוד, אך לא זכור לי שבכיתי בפומבי, נעלבתי ושמרתי על שתיקה שנים רבות. אך התמונה הזאת מלווה אותי לאורך השנים.

עוד זכור לי שבגיל שבע, אמא קנתה את הטלוויזיה הראשונה, שהיתה בשחור לבן. הופתעתי, ולא הבנתי איך רואים אנשים בזמן אמת, כאן ועכשיו.

לקח לי זמן להתחבר לטכנולוגיה החדשה, התביישתי כי אז  לא ידעתי לשאול.

בביה"ס הייתה לי מורה  שהייתה עבורי ממש אוצר, זו היתה המורה לאומנות, היא נתנה לי המון כלים ותמיכה בשיעור.היא חברה אותי  לאומנות, דרך תמונות של ציירים מפורסמים,  אפילו בטלוויזיה הסבירו לנו על האומנות הזו  .

אהבתי  את שעורי ההיסטוריה ללא הפסקה,  ובשעורים של כתיבת חיבורים היה לי קשה.

את החיבור ואהבה  לטיולים, ספגתי מהמורה לגאוגרפיה, שהייתה מלווה את חומר הלימוד, בסיפורים על הרפתקאות אישיות, ובמסעות בעולם, וזה העיר בי חלום לטייל ולגלות עולם. ולכן היום בגילי המופלג  כשיש אפשרות אני נוסעת  מטיילת וחולמת.

בילדותי, בחופשת הקיץ הייתי מטיילת עם משפחתי. היינו  בשייט, בקרנו בגן החיות, טיילנו ושתיתי חלב ישר מהפרה. הנסיעה הייתה ברכבת או באוטובוס, אכלנו לחמניות טריות ישר מהמאפיה, וטיילנו ללא דאגות, ונהנינו ושקט  מסביב.

תודה ענקית לאימא היקרה ז"ל למרות הקושי היום יומי, נתנה לי את הילדות היפה מכל.

הזווית האישית

אסיה: התוכנית מפרה אותי ואת התלמיד בידע במחשבים ובלגלות עולם