מאגר סיפורי מורשת

סבתא אלה נולדה במוסקבה ב 1940 29.6

סבתא נולדה בבית בו גרו יחדיו ההורים הסבים והסבתות.

אבא שלה סיים את האוניברסיטה והתגייס לצבא. כשהגרמנים התחילו להפציץ את מוסקבה, היא ואמא שלה נסעו למקום בטוח, ואבא שלה נשאר לשרת בצבא.

אחרי שנגמרה המלחמה היא ואמה חזרו למוסקבה, ושם נפגשו עם אבא שכבר חזר מהמלחמה. הוא המשיך להיות רופא צבאי, אבל הוא עבד במוסקבה. תוך כמה שנים נולד לסבתא אח וכך הם חיו. אך למרבה הצער סבא שלה נפטר בגיל צעיר. הוא ממש פחד על הילדים בזמן המלחמה, שכן כמעט כולם שרתו בצבא, הבת שלו ובעלה היו בפרונט. היו לו הרבה דאגות ובסוף המלחמה ליבו לא עמד בזה.

אחרי המלחמה הם המשיכו לחיות עם סבתא שלה. אחרי שהיא סיימה בית ספר היא החליטה להיות כמו ההורים וסבתא, היא רצתה להיות רופאה. לשם כך היא הייתה צריכה לעבוד שנתיים בעבודה כלשהי, בשביל להתקבל לאוניברסיטה. היא עבדה במעבדה כשנתיים, והיא ממש אהבה את העבודה הזאת. היו שם הרבה אנשים בגילה והעבודה שם היתה  ממש מהנה.

לאחר מכן היא התקבלה לאוניברסיטה, וכבר ביום הראשון היא פגשה את סבא שלי, הוא היה איתה בקבוצה. הם מיד נהיו חברים ונוצר ביניהם קשר כבר ביום הראשון. זה היה כנראה בגלל שסבא היה גבר נאה וחכם, הוא היה הסטודנט הכי טוב בקורס, זה ששניהם היו יהודים גם חיבר אותם.

תוך שנתיים הם התחתנו וסיימו את האוניברסיטה ביחד. לפני שהם סיימו את האוניברסיטה נולדה אמא שלי, אנה. הם למדו בעיר אחרת וחיו בלי ההורים, וזה היה די קשה גם לגדל ילדה קטנה, וגם ללמוד. בחודש הראשון אחרי שהיא נולדה הם מצאו פתרון: כל יום הם בחרו מי ילך לאוניברסיטה, ומי יישאר עם התינוקת, ובסוף היום הם הסבירו אחד לשני מה הם למדו בכיתה.

תוך כמה חודשים הם מצאו אישה שתהיה עם התינוקת בזמן שהם לומדים. בגלל שהם היו יהודים, זה היה קשה להגיע להישגים גבוהים, אך שניהם קיבלו דיפלומה אדומה,

(דיפלומה אדומה זה תעודות שמקבלים אם מסיימים את הקורס בהצטיינות) בסוף הקורס.

בתום הלימודים שניהם נסעו לעבוד בכפר. הם עבדו בבית חולים כפרי קטן, אף כי היו מצטיינים בקורס, עקב היותם יהודים, הם לא יכלו לעבוד במקום מכובד. בשלב כלשהו סבא שלי רצה לעבוד בבית חולים בעיר, וידיד טוב שלהם אמר שבדיוק צריכים שם רופא כמוהו (הוא היה ניורולוג). הוא הגיע לראיון ושם שאלו אותו הרבה שאלות. בראיון הוא נשאל  לשם המשפחה שלו, וכשהוא אמר  את האמת, עורך הריאיון ענה לו: "עם שם משפחה כמו שלך לא תוכל לעבוד פה". סבא היה מאוד מופתע וזה השאיר לו צלקת. אבל תוך כמה שנים הוא היה רופא מחליף, של הרופא הראשי, בבית חולים גדול. שם כולם הכירו והעריכו אותו. בזמן הזה כבר נולדה להם עוד בת, טליה.

סבא וסבתא עלו לארץ (איתם עלתה גם סבתא רבתא שהייתה בת 80) מספר שנים אחרי שאמי עלתה לארץ. לסבי וסבתי לקח זמן לעלות לארץ בגלל החשש לאבד את הקריירה האיכותית שהייתה להם. עלייתה של אמי לארץ זרזה את עלייתם, בגלל שאמי ודודתי נזקקו עזרה עם הילדים.

סבתא וסבא סיפרו שהחיים פה בארץ היו טובים יותר, סבתא רבתא שלי זכתה לאריכות ימים, בשל הרפואה המתקדמת בישראל.

סבא, פליק קלייטמן, נפטר לפני שנה, וסבתא, אלה קלייטמן, שתזכה לאריכות ימים, חיה עד היום בנשר בבריאות ובאושר.

הזווית האישית

איתן: היה מעניין לשמוע את החוויות שעברה המשפחה ברוסיה, ולמה עלו לארץ.