מאגר סיפורי מורשת

שמי אורנה, נולדתי בתאריך 3.7.1955 במושבה אבן יהודה, בת שנייה להוריי רוזה ולוי וינטר ניצולי שואה שעלו בשנת 1948 מרומניה. הוריי החלו בשיקום חייהם לאחר מחנות הריכוז בהם היו וביססו את חייהם בפתיחת חנות צרכניה במושבה. לארץ עלו הוריי עם אחותי שהיתה תינוקת.

הוריי

גדלתי כילדה במושבה המדהימה שלי, עברתי את הדרך הרגילה של גן ילדים וגננת מיתולוגית. סיימתי את בית הספר היסודי ע"ש יהודה בכר באבן יהודה.

בילדותי

כילדה ניגנתי על פסנתר וגיטרה ורקדתי בלט שזו היתה אהבת חיי. בסיום כתה ח', כאשר כל חברי נרשמו לתיכון בהדסים, לי היה ברור שאני אלמד בתיכון לאמניות.

בבית הספר הממלכתי בכר

הוריי, שהיו אנשים פתוחים מאוד וחיפשו תמיד את הלא רגיל, רשמו אותי לבית הספר "רננים" לאמנות הבמה בל אביב וכנערה בת 14 נסעתי מדי יום מאבן יהודה לתל אביב. בהמשך סיימתי בבית הספר "תלמה ילין". את עולם המחול המשכתי בבית הספר של להקת בת דור. אחר כך רקדתי כרקדנית בלהקה.

לאחר שנים התחתנתי וילדתי שלושה ילדים. במקביל לגידול ילדיי למדתי בסמינר לוינסקי מוסיקה ווקלית ושרתי במקהלת "רינה" מוסיקה קלאסית. במסגרת המקהלה יצאתי להופעות ברחבי העולם והשתתפתי בתחרויות שירה רבות, באחת מהם נבחרתי כסולנית למקהלה הבינלאומית.

לאחר שנים בהם ילדיי בגרו, נישאו וילדו את נכדיי, הפכתי לסבתא מאושרת אשר נטלה ועדיין נוטלת חלק בחייהם של ששת נכדיה האהובים. שירה, היא נכדתי הרביעית והמיוחדת שלי, בתם של בני ברק ואשתו חגית, בעקבות פנייה שלה הצטרפתי לתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר שמרית. מרגע לידתה ניתן היה להבחין באופיה ובאישיותה המיוחדת. חכמתה וחוש ההומור שלה בהחלט מזכירים לי את עצמי כילדה. אנחנו בקשר חם ואוהב.

שירה קוראת לי סבת'וש ואני קוראת לה פוצפוץ. עם שירה אפשר לבלות שעות של כיף..

הזוית האישית

אורנה: זו היתה חוויה מקרבת ומלאת אהבה. תמיד יש נדבכים נוספים אותם מגלים במהלך הדרך וזה הערך המוסף של התכנית בעיניי.

שירה: נהניתי מאוד מהחוויה, זכיתי להכיר את סבתא יותר וזה קירב בינינו עוד יותר.