מאגר סיפורי מורשת

שמי אורה קירשנר, נולדתי ביום 16.1.1952 בבית יולדות ברחובות. בעבר גרתי במושב אביגדור בראשון לציון, כיום אני גרה במושב שורש (ליד ירושלים). אבא שלי, דוד, עבד כמחסנאי ואימא שושנה הייתה אחות. שניהם עלו לארץ בסוף שנת 1946. יש לי שלושה ילדים: שני בנים ובת, קוראים להם ענבל (הבכורה) אסף (האמצעי) ואלון (הקטן). ענבל עובדת בבית חולים, אסף עובד ב-mako ואלון מנהל מסעדה. היום אני עושה כלים ודברים חדשים מקרמיקה, אך פעם עבדתי כקצינה במשטרה במשך 28 שנה.

ילדות במושב

כשהייתי תינוקת, הוריי היו בקיבוץ עד שהייתי בת שנתיים וחצי. אחר כך עברתי למושב אביגדור, שם גרנו במשך 11 שנים ושם גם נולד אחי איתן. כשהייתי בת 13 עברנו לגור בראשון לציון. למדתי בכיתה ח' בבית ספר חביב שהוא בית הספר העברי הראשון בארץ. בכיתות ט' – י'א למדתי בגימנסיה הריאלית בראשון לציון ובכיתה י"ב למדתי בתיכון אריאל, זו הייתה השנה היפה ביותר שלי בתיכון. אהבתי ללמוד היסטוריה, ספרות, ביולוגיה וגאוגרפיה. אהבתי לצייר, לקרוא ספרים, לטייל ולשחק במשחקי הילדות (מחבואים, קלאס, גולות, משחקי כדור). הייתי אוספת קלפים ופרחי בר, אספתי קלפים של שחקנית קולנוע (ילדה) בשם היילי מילס ששיחקה ב"אורה הכפולה" ו"פוליאנה".

בכל פעם כשאבא ואימא שלי לא היו בבית, השכנים היו שומרים עליי. פעם אחת כשאימא שלי הלכה ללמוד לימודי אחיות, הלכתי לחצר של השכנים. ישבתי בשקט על המדרגות ולא הוצאתי מילה מהפה גם כשדיברו איתי. נעלבתי.

בבית הספר שלי כל פעם לשכבת הגיל היה בר/בת מצווה. היו נותנים לנו משימה מעשית ועיונית. אני עם עוד שני חברים בחרנו לבקר בקול ישראל שהיה אז ערוץ הרדיו היחיד במדינה. כל אחד כתב נקודות והגיש סיכום, הסיכום שלי היה עם קטעים מהרשימות שלי והיה מאוד מעניין.

בנערותי

נערות וצבא

קיבלתי רישיון בשנות השמונים אך איני נוהגת. עשיתי צבא משנת 1969 עד שנת 1971. הייתי בצבא שנה ו-8 חודשיים, פעם זה היה שירות מלא. בחדר בו גרתי בעת שירותי, בכל פעם כשהייתי קמה בבוקר ראיתי את הכינרת כמו על כף ידי. התחתנתי בתאריך 26.11.1974.

הייתי תורנית מחלק הנוער בירושלים וסבא (בעלי לעתיד) בא לבקר חבר שלו שבדיוק לא היה שם, אז שאלתי אותו אם הוא רוצה למסור לו משהו והוא ביקש למסור דרישת שלום מעודד. מסרתי לחבר דרישת שלום ושאלתי אותו מי זה החבר הנחמד הזה. הוא הזמין את שנינו אליו הביתה, אני הלכתי ועודד לא הגיע. הלכתי הביתה כי הייתי עייפה אחרי יום עבודה ואמרתי שמי שרוצה לפגוש אותי, שיתאמץ. למחרת הוא הופיע רבע שעה לפניי סיום העבודה והציע לי טרמפ הביתה, למרות שאלו לא היו התוכניות ומכאן הכל היסטוריה.. בחתונה כולם הושיבו אותי על כיסא והרימו אותי, אני ממש פחדתי ורעדתי עד שהורידו אותי.

הזוג המאושר

הזוית האישית

נעם הנכד המתעד: נהניתי מאוד ללמוד על סבתא שלי ועל משפחתי. התכנית גרמה לנו לתקשר יותר, צחקנו, דיברנו, היו חלקים שהיה לי מוזר לכתוב. למדתי הרבה מאוד על משפחתי.

סבתא אורה: היה לי מאוד נעים לשבת עם נעם נכדי ולספר לו סיפורים וחוויות מילדותי ומחיי. אשמח מאוד אם יהיה לזה המשך, גם שלא דרך בית הספר. נעם, אספר לך ואשתף אותך ככל שתרצה.

סבתא אורה השתתפה השנה בתוכנית בשני בתי ספר, זהו קישור לסיפור שתיעדה עם מעיין:

סבתא אורה מהילדות ועד היום