מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של נערה אמריקאית

נהנים לתעד את הסיפור
שולה בחתונתה הראשונה
נספר על חייה של שולה, עלייתה לארץ, חזרתה לארה"ב, הקשיים בהם נתקלה ודברים נוספים שנתקלו בחייה והתגברותה עליהם.

משפחתה של שולה

אמה של שולה במקור מרוסיה ואביה במקור מפולין. אימא שלה עלתה לארץ בעלייה השנייה, בגיל 16 מרוסיה, ועברה לגור בכינרת. כעבור זמן מה אמה נדבקה במחלת המלריה והחליטה לעבור לגור בארצות הברית. בנוסף, לאמה של שולה היו אחים בארה"ב דבר שהקל על הבחירה לעבור לגור בארץ אחרת – ארה"ב. לאימא של שולה היו שבע אחיות ושני אחים.

אביה של שולה עלה לארץ מפולין בעלייה השלישית. לאחר מכן עבר לארצות הברית מכיוון שנאמר לו "שיש זהב ברחובות". הוריה הכירו בחוג פועלים בניו יורק שבארצות הברית. לאחר שנה של הכרות הם התחתנו כשאמה הייתה בת 30 ואביה היה בן 28. לאחר החתונה עברו לגור בברוקלין. לשולה יש אחות אחת, שולה הייתה האחות הבכורה – השולטת בבית, אך כל האחים קיבלו את אותו היחס מההורים, היא טוענת שלא היה הבדל בינה לבין אחיותיה.

החיים בארה"ב

בארה"ב היה למשפחה משק בניו ג'רזי, שטח החווה היה כ-20 דונם. שם היו תרנגולות, ביצים וזה היה העסק שלהם. אבא שלה היה הולך לעבודה ולאחר מכן היה בונה את כל המבנים לגידול  התרנגולות. עד שהיה מספיק ואז הוא עזב את עבודתו ופתחו עסק. מכרו בשר וביצים.

הבית בארה״ב 

תמונה 1

אמה לעומת זאת תמיד נמצאה בחווה וטיפלה בילדים. תפקידה של שולה היה לגדל ירקות בגינה ולשתול עצים שם. "הייתה לנו גינה והיו לנו הרבה עצי פרי במקום האחרון בו גרנו לפני שעברנו לארץ בשנת 1949" כך מספרת שולה.

שולה לא הייתה בגן ילדים, היא הגיעה לבית הספר בכיתה א' והייתה לה בעיית שפה כי בבית דיברו רק עברית והיא לא ידעה אנגלית. רק בכיתה א' היא התחילה ללמוד אנגלית. שולה גדלה בחווה אך בית הספר היה בעיר.

בעיר היא הייתה מתפללת בבית הכנסת למרות שהוריה היו נגד דת. שולה מספרת ש"האדמה הייתה הדת של ההורים". שולה גם לא הייתה מחוברת לדת אך עניין הנושא אותה מאוד לכן בגיל 12 עשתה בת מצווה. כששולה הייתה ילדה היא אהבה לרכב על אופניים באזור הכפרים, לטפס על עצים ולשחק מחבואים עם חברות. בתור נערה אהבה לתפור. שולה הייתה נערה בתקופת מלחמת העולם השנייה, אך המלחמה כלל לא השפיעה עליה.

 

חוויות מבית הספר

כששולה התחילה ללמוד אנגלית בבית הספר היא שכחה את העברית שלה. היא למדה בבית ספר מעורב של יהודים ונוצרים. שולה זוכרת מבית הספר חוויה ממש לא נעימה: היא זוכרת את ערב כריסמס כשהיא הייתה ילדה, וילדים מבית ספרה היו זורקים עליה ועל אחותה אבנים על רקע היותה יהודיה.

כששולה הייתה בתיכון היא הייתה נוהגת לנסוע לבית הספר העירוני באוטובוס מהכפר. בהיותה תלמידת תיכון התמחתה בלהיות מזכירה. היא אהבה ללמוד. שולה גם נהנתה להקשיב לטלפון כאשר אנשים מדברים בבניין, הרי פעם היה אפשר לשמוע את השיחות שמתבצעות.

היא זוכרת כשבן דודה התחתן, זה היה אירוע משמעותי עבורה, בו היא תפרה שמלה לכלתו. באותה תקופה לשולה גם היה חבר. הם היו קובעים בבית הספר להיפגש והיו נוהגים להיפגש בעיר, שולה הייתה מגיעה על אופניה והוא באופניו. חמש שנים לאחר היפרדותם של הזוג, הוא הלך להילחם במלחמת העולם השנייה ונהרג. רק בשלב יותר מאוחר היא קראה על מותו בעיתון.

שולה בצעירותה

תמונה 2

תקופתה של שולה בבית הספר לאחיות

בית הספר לאחיות בו למדה שולה היה בפילדלפיה. הצבא מימן בעבור התלמידות את הלימודים כדי שבמהלך המלחמה יוכלו לסייע לאנשים הנמצאים בצבא. שולה לא רצתה ללכת ולסייע בעבור הצבא, אך מכיוון שזה תחום שעניין אותה החליטה ללכת לבית הספר לאחיות. אחרי שלוש שנים של לימודים שולה קיבלה בארצות הברית את התואר אחות. כשהיא סיימה את לימודיה בבית הספר לאחיות, הוריה כבר עלו לארץ ואחותה למדה באונירסיטה בניו ג'רזי. היא עברה לעבוד בניו יורק במשך כמה חודשים עד שהיא עלתה לארץ.

מלחמת העולם השנייה

במלחמת העולם השנייה שולה הייתה בארצות הברית. בשנת 1945 שולה קיבלה פרס על מבחן שהצליחה בו ועברה לוושינגטון. היא עבדה שם שלושה חודשים בתור אחות בזמן מלחמת העולם השנייה. את התקופה בוושינגטון שולה אהבה מכיוון שהיא שמחה להיות עם החיילים והיא נהנתה מהריקודים.

העלייה לארץ

אביה עלה לארץ לפני כולם בשנת 1948, מיד אחרי ששמע על קום המדינה הוא החליט לחזור לארץ ישראל. אביה עבר ראשון לארץ כי הוא רצה למצוא מקום לגור ולעבוד בו, הוא מצא משק במושב רשפון. אימא של שולה הצטרפה לאביה של שולה בשנת 1949. גם שולה ואחותה עלו לארץ בשנת 1949, אחרי שאימא שלהם עלתה.

ביוני בשנת 1949 בהיותה בת 20, שולה עזבה את עבודתה כאחות והיא רצתה לעלות לארץ להיות ולהתאחד עם הוריה. אחותה מצאה אוניית משא אשר יצאה מניו יורק לארץ. הם היו תשעה נוסעים על האונייה. הם הכירו רק אדם אחד מהספינה שהיה איתם בכפר, אישה מבוגרת ועוד כמה נוסעים צעירים. זמן המסע ארך כחודש. שולה מספרת כי זו הייתה אחת התקופות המשמעותיות בחייה. זו הייתה חוויה יוצאת דופן. היא סיימה את מסעה בנמל יפו. בעת הגעתה לארץ, הלכה להוריה במושב רשפון. במושב הזה לכל אחד היה משק משלו. לאבא של שולה היה במשק תרנגולות ופרדס.

בארץ

שולה המשיכה את לימודיה כאחות גם בארץ. בארץ היא סיימה את התמחותה במחלות מתפתחות, דבר שהיה נדרש על מנת להיות אחות בארץ. מגובר על מחלות כמו שחפת, פוליו, מלריה. היא עבדה בבית חולים מיוחד למחלות הללו. בשנת 1949 שולה עבדה כאחות במרכז עזרה לתינוקות.

מכיוון ששכחה את העברית שלה מאז כיתה א', שולה נאלצה ללמוד את העברית בזמן הגעתה לארץ.  למרות זאת היא מספרת כי לא היה לה קשה להסתגל לשפה, וכי היא הסתגלה במהירות למקום. שולה התחילה לעבוד בארץ מבלי שהיא ידעה כלל את השפה. מאוחר יותר בחייה של שולה היא קיבלה עבודה במרכז בריאות הנפש ואז היא יצאה לפנסיה.

בעלה הראשון

בעלה הראשון הגיע מברוקלין בארצות הברית, על ספינת האקסודוס שהביאה פליטים מאירופה. הספינה הזו הייתה ספינת טיולים במקור בארצות הברית, אך אנשים מאירופה שילמו לה שתבוא לשם ותיקח את כל הפליטים לארץ ישראל. הבריטים גילו את האונייה הזו, חלק מהנוסעים ברחו לתוך ארץ ישראל אך רובם נשלחו על שלוש אוניות בחזרה לצרפת.

עם ההורים בחתונה

תמונה 3

בעלה הגיע לארץ לקיבוץ סאסא שבגליל. בשנת 1949 הוא עזב את סאסא ושמע על אמריקאים שנמצאים במושב רשפון. אז הוא הגיע לבקר, ראה את תמונתה של שולה, וביקש להכיר אותה. לאחר כחמישה חודשים התחתנו בחצר במושב. באותה השנה הם התחתנו, בהיותה בת 20. לאחר ששולה התחתנה היא עברה לגור עם בעלה  הראשון דוב במושב הבונים (קרוב לחיפה). היו להם יחד שלושה ילדים, כיום כולם גרים ונמצאים בארץ. היא הייתה נשואה לבעלה 40 שנים ואז נפרדו. שולה חזרה לארצות הברית בשנות ה-80, ללא בעלה הראשון מכיוון שהם היו על סף גירושין.

שולה בחתונתה

תמונה 4

משפחתה של שולה

לשולה היו שלושה ילדים מבעלה הראשון. בנה הראשון (דוד) נולד במושב אורות ונפטר מסרטן לפני עשר שנים בגיל 60,  דוד היה פרופסור באוניברסיטת בן גוריון. אשתו של דוד גרה בבאר שבע ויש לה שני ילדים. בנה השני (אילן) נולד במושב רשפון וכיום גר בבאר שבע, אילן בן 67. לאילן יש שלושה ילדים. הבת השלישית (דנה) נולדה בבאר שבע וכיום גרה בתל אביב, דנה בת 56 ויש לה שלושה ילדים. אחותה של שולה גרה בפלוגת וכל ילדיה ונכדיה גרים בארץ.

שולה פגשה את בעלה השני בניוארק בזמן קורס. שולה התחתנה עם בעלה השני בארצות הברית בשנת 1989. שולה נשארה עם בעלה בארצות הברית למשך 30 שנה. הם חזרו לארץ בשנת 2019 וכיום גרים בבית אבות.

 

 

שולה עם נכדיה

תמונה 5

הזוית האישית

חן, צור ואפק: היה לנו מאוד מרגש לשמוע את סיפוריה של שולה ולהזדהות עם הרגשות והתחושות שלה.

שולה: אני נרגשת מאוד שמעלים את הסיפור שלי, בשבילי זה משהו חדש, אף פעם לא שאלו אותי על הסיפור שלי, ובטח שלא ילדי בית ספר.

מילון

אקסודוס (אוניית מעפילים)
אקסודוס או יציאת אירופה תש"ז הוא שמה של אוניית מעפילים שיצאה מנמל סט שלחופי דרום צרפת ב-11 ביולי 1947, כשעל סיפונה 4,554 נוסעים ניצולי שואה, במטרה להגיע לארץ ישראל. בין הנוסעים היו 1,284 נשים, 1,568 גברים, 1,017 נערים ו-685 ילדים. הנוסעים לא הורשו להיכנס לתחומי הארץ, וגורשו בכוח לצרפת ומשם למחנות העקורים בגרמניה, לאחר מאבק מר. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בשבילי זה משהו חדש, אף פעם לא שאלו אותי על הסיפור שלי“

הקשר הרב דורי