מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

נחמה בק מספרת על ילדות מוקדמת בסודן

אורי אלבו מתעדת עם נחמה בק ובעלה
נחמה בק בילדותה
נחמה בק מגני תקווה מספרת

שמי נחמה בק (יהלום), נולדתי בסודאן בשנת 1945. בשנת 1880 סבי היגר מגרמניה לסודן בשביל למצוא פרנסה ובסך הכל משפחתי התגוררה בסודן בסביבות כ-150 שנה.

לעומת אירופה החיים בסודן היו שלווים והיהודים לא חוו את הרדיפות שיהודים אחרים חוו באירופה, אך מצב זה השתנה במהרה כאשר מדינת ישראל הוקמה ויחסם של התושבים אלינו החל להידרדר. בזמן שהייתי בת 4 הוריי ביקרו בישראל, ובעקבות ביקור זה החליטו הוריי לעלות לארץ. עקב העלייה לארץ בגיל כזה מוקדם זיכרונותיי מסודן מעורפלים, אך אני זוכרת את הבית שהתגוררנו בו והגינה שהייתי משחקת בה. כאשר עלינו לארץ התחלנו את חיינו מ"כלום" וחיינו בדירה של חדר וחצי, אך המזל שפר עלינו ולאחר לידת אחי הוריי זכו בהגרלה של בית בבצרון.

בילדותי

תמונה 1

לאחר שדודי עלו ארצה הם עברו לגור איתנו בבית בבצרון ובשביל שיהיה מקום לכולם נוספו בבית עוד חדרים. המנטליות בבית הייתה תמיד לכבד את כולם וכשמישהו היה בא אלייך והלך אל ביתו לפני שהוא אכל אצלך זה נחשב עלבון. גדלתי בבית שאם מישהו היה באה אלייך והוא היה רעב אז היית חייב לכבד אותו במזונך עד שהוא לא נשאר רעב לא משנה אם אתה ביחסי ידידות איתו או לא.

בשנת 1957 סבתי עלתה גם היא לארץ, היא הייתה בין אחרוני היהודים שנשארו שם. אבי לחם בצבא בזמן מלחמת סיני ולמזלנו נהרג רק קרוב משפחה אחד. אבי לא הסכים לי להתגייס לצבא ועד היום אני מצטערת שלא נלחמתי בו והתגייסי. כאשר אמי הייתה עסוקה אני הייתי אחראית על ניהול הבית בגלל שככה היה נהוג אצל הספרדים באותה תקופה.

 ההכרות עם אברהם בק

תמונה 2

כאשר הייתי בת 20, אבי עבר לגור בבצרון ובין ביתנו הפרידה תחנת אוטובוס אחת ובמקום להמשיך לנסוע הוא היה יורד איתי ומלווה אותי הביתה כמו ג'נטלמן. במשפחתו של אבי היה קשה לקבל את זה שהוא יוצא עם מישהי ספרדייה – מזרחיה ולא עם אשכנזית. למרות כל זה האהבה ניצחה ונישאנו לאחר שנתיים. כמו כן כאשר הייתי באה אל אבי הביתה הוריו הייתי מזדעזעת מכך שהם תמיד דיברו על השואה, לא משנה איך התחילה השיחה ומה היה תוכנה בסופו של דבר דיברתם על השואה.

בתחילה גרו בדירת 2 חדרים בבת ים ולאחר מכן עם הולדת בננו הבכור אודי עברנו לדירת 3 חדרים ביד אליהו וכאשר נולדו בתנו רווית ובן הזקונים יוסי עברנו לגני תקווה, כי רצינו לגור בבית פרטי. בתחילה גרנו בצריף ולאחר זמן מה שילדנו אמרו שהם רוצים לגור בבית ולא בפחונים אז התחלנו בשיפוץ מסיבי של הבית. אבי הרכיב את הביוב ואת התריסים, דלתות, צנרת ועוד. בסופו של דבר השיפוץ נערך במשך שנה. בזמן שהמורה הייתה עושה ביקורי בית עדיין גרנו בצריף והיינו באמצע השיפוצים, וכאשר בננו הודיע שהמורה באה ניסנו לסדר במהירות את הבית וכשהיא הגיעה היא אמרה "איזה יופי כמו בונבוניירה".

אני עבדתי בבנק וכשעברנו לגני תקווה מפאת המרחק לתל אביב התפטרתי מעבודתי ועברתי לעבוד במועצה בניהול כספים. בסופו של דבר נמאס לנו לגור בבית גדול עם גינה ואז מכרנו אותו ובכסף מהמכירה קנינו את ביתנו הנוכחי בבניין. יש לנו 3 ילדים שהבכור עובד בתור פסיכולוג חינוכי – בטיפול בהתמכרויות לסמים ואלכוהול. הבת האמצעית עובדת בהייטק ובן הזקונים עובד במחשבים. בנוסף יש לנו 8 נכדים, וכל שבועיים הם באים אלינו וחלקם נשארים לישון. כך יוצא שבערך על שבועיים יש בביתנו בערך 6 נכדים ובחופש הגדול כולם מוזמנים אלינו וביתנו הופך להיות כמו תחנת רכבת.

כיום אנחנו פנסיונרים, אני משחקת ברידג' ואנחנו מטיילים הרבה. כמו כן אבי, משתתף בחבורת זמר והוא צועד במסלולי שביל ישראל. פעם בשנה אנחנו נופשים עם כל המשפחה באילת או בחו"ל.

 העץ המשפחתי שלנו

תמונה 3

הזוית האישית

אורי אלבו: אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, המופעלת בשיתוף כיתת ותיקים בתיכון מית"ר גני תקווה. במסגרת תכנית זו נפגשתי עם אברהם ונחמה בק ותעדתי את סיפוריהם. יוני, 2018, תשע"ח

נחמה בק: פזל התמונות המשפחתי

תמונה 4

מילון

יהדות סודאן
יהדות סודאן נוסדה בסוף המאה ה-19, והייתה מרוכזת ברובה בבירה חרטום. בשיאה מנתה כאלף איש. באמצע המאה ה-20 הקהילה כללה כ-350 יהודים, בעיקר ממוצא ספרדי שבנו בה בית כנסת ובית ספר יהודי בין השנים 1948 ו-1956, חלק מחברי הקהילה עזבו את סודאן, והקהילה חדלה להתקיים סופית בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. ויקיפדיה

ציטוטים

”לעומת אירופה החיים בסודן היו שלווים והיהודים לא חוו את הרדיפות שיהודים אחרים חוו באירופה“

הקשר הרב דורי