מאגר סיפורי מורשת

מטג'יקיסטאן באהבה ילדות, עלייה לארץ ישראל והקמת בית

שמי הוא דינה ספיבק ונולדתי לפני 38 שנים בארץ רחוקה טג'יקיסטאן שבאסיה, אשר בעבר השתייכה לברית המועצות הגדולה. הוריי ויקטור (1945) וטטיאנה (1949) נפגשו בדושנבה, עיר הבירה כשאימי הגיעה לעשות שם סטאג' לאחר לימודי גאולוגיה (מדעי כדור הארץ). הוריו של אבא ויקטור הגיעו לאיזור מאוקראינה בזמן של מלחמת העולם השנייה לפתח את התעשייה ולקדם תשתיות שברית המועצות כל כך הייתה זקוקה להן בזמן המלחמה. ואולי…זה גם מה שהציל אותם משואה כשעזבו בשנת 1941 את אוקראינה.

 אמא עם המשפחה

חוץ מאוכלוסייה המקומית הטג'יקית, חיו שם רוסים, יהודים, אוקראינים ועוד לאומים רבים מכל רחבי ברית המועצות כשהשפה הרשמית הייתה רוסית (למרות שבבית ספר למדנו גם שפה טג'יקית)

את שנות הילדות זוכרת כזמנים רגועים עם חגיגות משפחיתות רבות. סבתי מצד אבא, נינה, הייתה אוספת  את כולנו בחג פסח עם שלל מאכלים לפסח ומצה אשר הייתה קשה להשגה בזמנו.

בחופשות הקיץ משפחתי הייתה טסה לסבתא קסניה, אמא של אימי באורל שברוסיה הקרה. כיוון שכל האיזור שם מכוסה יערות, היינו יוצאים ליער לקטוף פטריות, תותי יער ואצטרובלים עם אגוזי צנובר. שלל זה שימש אותנו גם בחורף עם ריבות טעימות, פטריות מיובשות וארוזות בצנצנות.

היחס ליהודים היה לא טוב למרות שרובם היו אנשים מלומדים מאוד ובעלי השגים מקצועיים. אף זכור לי סיפור מאבא שסיפר על זכיותיו הרבות באולימפיאדות במתמטיקה ופיזיקה, בעל השגים לימודיים בלתי רגילים. אך בגלל היותו יהודי לא התקבל לאוניברסיטה מובילה במוסקבה אשר הציעו שם מקומות בודיים ליהודים.

כשמלאו לי 7 שנים נולד במשפחתנו אח, בוריס (כיום תומר), תינוק יפה תואר.

אבא ויקטור עבד כגאופיזיקאי, מהנדס לחיפושי גז ונפט שאלה הם אוצרות טבע עיקריים באיזור טג'יקיסטאן. בזכות חישוביו המתמטיים המורכבים שביצע, ידעו איפה כדאי להקים תחנות קידוח לצורך מציאת נפט וגז.

אך מלחמה שהתחלוללה באיזור לאחר פירוק של ברית המועצות גרמה לאי יציבות באיזור, הרעה בתנאי המחייה ובעיקר יחס שלילי לכל מי שאינו מוסלמי. שרר אי סדר ברחובות, יריות ופשיעה. וכך הורי החליטו לעלות ארצה ב- 1994 ולאחר שסבתי נינה עם דודתי אירנה ומשפחתה עלו לישראל כמה שנים קודם.

כך בגיל 14 התחיל פרק חדש של חיי בארץ ישראל, בקיבוץ "תל יוסף" שבין עפולה לבית שאן. הכל היה חדש לי – השפה, הסביבה, התרבות, החברה, האוכל וגם השגרה. כיוון שהורי היו כבר לא צעירים והתקשו ללמוד שפה חדשה תוך כדי העבודה היומיומית הקשה, ניסיתי לעזור ככל יכולתי בפתרון של בעיות, תרגום ועבודה בחופשות.

את עברית למדתי במהרה ואפילו הצטיינתי במס' מקצועות בלימודיי בתיכון בהם כימיה ולשון עברית.

כך החלטתי שאני רוצה להמשיך ללמוד כימיה ולפתח תרופות. ואכן, כמה שנים מאוחר יותר, סיימתי את לימודי תואר ראשון ושני בכימיה, התחלתי לעבוד בחברת תרופות ו.. פגשתי את דני, בעלי כיום. יחד אנחנו מגדלים שלושה ילדים חמודים: יובל, אליאנה ודריה.

הזוית האישית

יובל משתתף בתכנית הקשר הרב דורי ומתעד את סיפורה של דינה ספיבק.