מאגר סיפורי מורשת

לסבתי קוראים מרי אוקון, היא נולדה בצרפת ב1946, להורים ילידי הונגריה.

ילדותה של סבתא מרי

בילדות של סבתי הם שיחקו המון בקלאס ורכבו על אופניים, ברחבי השכונה הקטנה שלה. כשהם עלו לארץ הם שמרו על קשר עם חבריהם, באמצעים שהיו לרשותם, כגון: מכתבים, גלויות ולעיתים רחוקות בטלפון כי זה היה יקר. בשנים האחרונות עם  התפתחות הטכנולוגיה, הם מתקשרים באופן יום יומי בעזרת הפייסבוק והוואטסאטפ.

הלמידה בבית הספר לא הייתה שונה מהיום, לכל אחד היה שולחן משלו, בכתה היה לוח עליו כתבו בגיר, וכל פעם אחרי שלמדו משהו חדש הם נבחנו ליד הלוח, מול כל הכיתה. הכיתות היו הרבה יותר קטנות עם מעט תלמידים.

סבתי גרה בעיר הבירה של אורוגואי – מונטבידאו שם גם אימי גדלה עם שתי אחיותיה ואביהם. התלבושות היו מאוד שונות מהיום הייתה תלבושת אחידה לבית הספר, שכללה עניבת פרפר וחולצה מכופתרת, ולשעות הבילוי היו הבנות מתלבשות במגפיים וחצאיות.

החגים נחגגו עם כל המשפחה ביחד, בארוחה גדולה רבת משתתפים, ומלאת מאכלים כגון: עוף בתנור,  מרק עוף וגפילטע פיש.

מקום הבילוי המועדף עם הילדים והמשפחה היה גן השעשועים.

בימים ההם היה מחסור כלכלי קשה. לפעמים לא היה מה לאכול ולא היו קונים כמעט בגדים חדשים. נסיעות ארוכות היו נוסעים באוטובוסים. היה מאוד לא נעים, מלוכלך והנסיעה לא הייתה נעימה.

העיר שבה סבתי גדלה (מונטבידאו) הייתה עיר יפה, נקייה, מסודרת, היא מאוד אהבה לחיות שם והרגישה שם בבית. הייתה שם קהילה יהודית גדולה ופעילה, אך למרות זאת סבתי עלתה ארצה, לישראל.

מסר לחיים

סבתא שלי מאוד מאמינה באלוהים והרבה פעמים כשהיו לה קשיים היא התחזקה בזכות האמונה, וככה עברה את המשברים וזה מה שהיא המליצה לי כעצה לחיים.  זה גרם לי לחשוב רבות מכיוון שאני לא מאמינה באלוהים ולא משם אני שואבת כוחות, אבל יכול להיות שזה ישתנה בעתיד ואני מקבלת את אמונתו שלך כל אחד, ומאמינה שאם זה המסר של סבתא שלי אליי אחרי שבעים ושש שנות ניסיון, אז כנראה יש בזה משהו משמעותי שטרם גיליתי.

הזווית האישית

דורון: למדתי רבות מסיפורה של סבתי על התמדה ואמונה, על חייה בארץ אחרת ועל עלייתה ארצה.