מאגר סיפורי מורשת

שמי כרמלה דניאל, נולדתי לפני 62 שנים בטבריה, בבית החולים "פורייה". גרנו בבית בגודל חדר וחצי עם גינה ביחד עם הוריי ז"ל, סבתא שלי ז"ל וחמשת אחי: אברהם, חיים, זמירה ז"ל, שושנה וגדעון. היו לנו המון משחקים כמו: קלאס, קפיצה בחבל, חמש אבנים ועוד… גרנו בצפיפות אך בחום, אהבה ושמחה. לא היו לנו מזגנים או טלפונים, אבל היה לנו מאוורר. היה לנו אוכל, במקום מקרר הייתה לנו קוביית קרח למקרר (בלי חשמל) שאיש עם עגלה היה מביא לנו ולכל השכנים, ולא היה לנו גז. כשהייתי בת 11 יצאו לראשונה הטלוויזיות ובאותה שנה היה לנו טלוויזיה. היו לנו חיים פשוטים אבל טובים. הוריי היו כל עולמי, הם הגנו עליי, שיחקו איתי ועזרו לי תמיד.

המלחמה (מלחמת יום הכיפורים) שינתה הכל בשבילי (בזמן המלחמה הייתי בת 16), בכמעט כל בית היה שכול, מצב הרוח היה ירוד. אחיי היו מגויסים למחמה בניגוד אליי שאף פעם לא שירתי בצבא. בנוסף, בת דודה שלי נפטרה בזמן המלחמה. חלק מהשכנים שלנו נלקחו בשבי ולא ידענו מה איתם והדרך היחידה שלנו לדעת מה שלומם הייתה דרך מכתבים. שמענו את הרעשים מהמלחמה אפילו בבתינו. המלחמה הזאת צילקה את כולנו. לאחר מלחמת יום כיפור עבדתי בתור גננת בגן ילדים ופרשתי לאחר שבתי צביה נולדה. בשנת 1977 הכרתי את שמעון שהיה שוטר במשמר הגבול ולאחר שנה שיצאנו התחתנו.

עברנו לבית חדש ונולדו לנו שתי בנות: צביה (אימא של איתמר) ושירן, לאחר שש שנים מלידת צביה. כשהבנות גדלו חזרתי לעבוד כגננת. כשהייתי בת 30 אבי נפטר והיה לכל משפחתי קשה מאוד. החלטתי אז, בשביל לעזור לאמי שהייתה תופרת, והתמודדה עם הצער והבדידות – להביא אותה לביתי לעיתים קרובות כדי לשקם אותה, רציתי לערב אותה יותר בחיינו. בשנת 1995 אמי נפטרה.

כשצביה היתה בת 20 היא הכירה את נדב (אביו של איתמר) ולאחר תקופה שהיו זוג הם התחתנו. בשנת 2007 נולד להם ילד (הנכד הראשון שלי) – איתמר. הוא נולד בתל אביב בבית החולים איכילוב, בגיל חמישים נהפכתי לסבתא. ומאז נהיינו מאושרים, איתמר הכניס את האור לחיינו. איתמר היה ילד נבון וסקרן שהתעניין בכל דבר. בשנת 2011, ארבע שנים לאחר לידת איתמר, נולד עוד ילד לצביה ונדב בשם יותם, שהוא היה האור שלנו – הוא תמיד הצחיק אותנו והוא היה ילד חכם ויפה. חמש שנים לאחר מכן נולד לאיתמר ויותם אח בשם יונתן (ג'וני). יונתן נולד והוא היה ילד פג, כשהוא גדל הוא נהיה ילד גדול סקרן ופיקח.

שירן התחתנה עם גבר בגשם רונן ונולדו להם שני ילדים: יובל נולד בתל השומר, חכם ויפה, ולאחר שלוש שנים נולד ליובל אח בשם נועם. נועם הוא ילד מתוק, מקסים ושובב והוא ואחיו הסבו אושר להוריהם. זו היא המשפחה שלי. לאחר כמה שנים אני ושמעון יצאנו לפנסיה וזה אפשר לנו לראות את הילדות ואת הנכדים בתדירות גבהוהה יותר.

לאחרונה נחתה עלינו מגפה קשה בשם הקורונה. תקופה זו מלא בפחד, חוסר ודאות וחשש, אבל הדבר הכי קשה היה הסגר: שלא היינו יכולים לראות את הנכדים שלנו, רק בשיחות וידאו והתמלאנו געגועים. הרגשתי כאילו לקחו לי את המשפחה ואני ושמעון היינו בודדים. ורק אפשר לקוות לימים טובים יותר.

הזוית האישית

איתמר: אני למדתי הרבה על סבתא שלי ועל עברה במסגרת התכנית.