מאגר סיפורי מורשת

מצרפת לנעלה

שמי רוג'רס יואל, נולדתי בתאריך 1/5/1957 בעיר ליוון שבצרפת לאימא אודט שתבדל לחיים ארוכים ולאבא אלברט ז"ל. יש לי אחות וארבעה אחים. נלי, סרג' ז"ל, אורי, נורברט ז"ל ורוג'ה. גרתי עם משפחתי בקומה החמישית בבניין 12 קומות.

הבית היה מרווח עם שלושה חדרי שינה מטבח וסלון גדול מקלחת גדולה ושרותים. בבניין שלנו גרה עוד משפחה יהודיה  שאתה היינו בקשר, וסולנג' הבכורה הייתה חברה הכי טובה שלי, עד היום אנו בקשר ומבקרות אחת את השנייה. בסך הכל הייתה לי ילדות טובה, למדתי בבית ספר לבנות שרובו התלמידות היו נוצריות, לא חשנו שום עוינות על היותנו יהודים ההפך היו לי הרבה חברות. חיינו ברווחה כלכלית טובה מאוד, בבית חגגנו את החגים העיקריים כמו ראש השנה, פסח וחנוכה וגם את חג המולד שהכי אהבתי, כי כל העיר הייתה לובשת חג ונוצצת. בעיקר כי בערב החג היינו מניחים את הנעליים ליד הקמין ולמחרת בבוקר מגלים אלו מתנות וממתקים סנטה קלאוס הביא לנו.

תמונת ילדות משפחתית

עלינו לארץ בתאריך 20/01/1970 לאחר ביקור של הוריי בשנה קודם לכן בארץ, הגענו לארץ לאחר הפלגה של שבוע ימים לנמל חיפה. גרנו בעיירה שדרות, חבלי הקליטה היו ממש לא פשוטים, להגיע מעיר גדולה ומפותחת לעיירה קטנה, התמודדנו עם אתגרים לא פשוטים של שפה ומנטליות ואורח חיים שונה ממה שהורגלנו, הכי קשה היה להוריי כי לא הייתה תעסוקה וכמובן שזה השפיע על המשפחה כולה.

לאחר כשנה עברנו לגור ברמלה בבית קרקע שם למדתי עיצוב אופנה בתיכון מקיף עד הגיוס לצה"ל. שירתי במשרד הביטחון כמשקית קישור ביחידת מילואים, תפקיד מעניין שחשף אותי להמון אנשים.

חיילת בצה"ל

לאחר השירות בשנת 1978 התחלתי לעבוד בתנובה כמנהלת חשבונות באגף הכספים.

בשנת 1979 נשאתי לאריאל לאחר שנה של הכרות, הקמנו משפחה ונולדו לנו שלושה בנים ליאור, רותם וחן. במסגרת עבודתו של אריאל נחשפנו לפרויקט לביא, בשנת 1985 הצטרפנו לפרויקט להקמת הישוב. לאחר פרוץ האינתיפדה הראשונה נותרנו 25 משפחות שהחלטנו להקים את ביתנו בישוב נעלה. בשנת 1988 הישוב אוכלס. בהתחלה החיים היו מאוד מאתגרים, להסתגל למקום למרחק מכל מקום כי כל מה שאנו רואים מסביב  לא היה קיים כמו רעות מודיעין, לפיד וכמובן מרכזי קניות לא היו.

יחד עם זאת מיד נוצרה הכרות והחווה בין התושבים והיינו כמשפחה אחת גדולה שחיה בשיתוף, בשנים הראשונות של הישוב אריאל שימש כרכז ביטחון. באוקטובר 1992 נולד בנינו הרביעי מעיין.

כעבור כעשר שנים הישוב החל להתפתח, היום אחרי 30 שנה אנו זוכים לישוב עם כל המוסדות הציבוריים ולעוד הרבה משפחות המצטרפות ומקימים את ביתם בנעלה כולל את בני ליאור שנישא והקים את משפחתו והביא לנו לעולם שלושה נכדים מקסימים.

בסוף שנת 2017 פרשתי מעבודתי בתנובה לאחר כארבעים שנות עבודה, אפשר לומר הבית השני שלי, התנסיתי בתפקידים שונים ומעניינים ורכשתי לי חברים שהם ממש כמו משפחה עד היום.

היום אני נהנית מהזמן שהתפנה לי כדי לקרוא ספרים מעניינים, לשמוע הרצאות מעניינות, להתעמל, לעשות הליכות בישוב ובעיקר אני הכי נהנית לטייל בארץ ובחו"ל, וכמובן נהנית מהנכדים. מתנדבת בכל מיני פעילויות שונות כולל בבית הספר של הישוב. אני משתתפת השנה בתכנית "הקשר הרב דורי" בו הכרתי תלמידים מדהימים שמלמדים אותי טכנולוגיות שונות ושומעת מהם את חוויותיהם לגדול בישוב של היום ואני מספרת להם את תחילת הדרך שלנו בנעלה, איך היה לגור כאן לפני 30 שנה.

נהנית מכל רגע לראות את החלום הזה מתגשם. פיתוחו ופריחתו של הישוב היפיפה שלנו, מברכת כל משפחה שמצטרפת ומאחלת לנו להמשיך ולהתפתח.

קישור לקובץ הסיפור המלא: נעלה ישוב לתפארת

הזוית האישית

יואלה: המפגש עם תומר היה מרגש במיוחד. תומר סיפר לי על אמו שחלתה בסרטן ונפטרה כשהיה בן 3. באופן מקרי גם אני חליתי בסרטן השד והבראתי ולא ידעתי את הסיפור על משפחתו של תומר. כל מפגש עם תומר היה מאוד מרגש ועצמתי, שמחתי שהוא בוטח בי ומספר לי את סיפורו, שמחתי לעשות איתו דברים ביחד ובעיקר שמחתי לראותו מחייך ומאושר. גיליתי ילד נבון וחכם למרות שהיה מופנם בתחילת המפגשים.

במפגש תיעוד הסיפור שלי