מאגר סיפורי מורשת

שמי וינקה מלמד, נולדתי בתאריך 24.11.1947 בבולגריה. שם אבי הוא משה ושם אימי סוניה.

עליתי לארץ שנה אחרי מלחמת העצמאות ב 1949

עליתי לארץ כשהייתי בת שנה ושלושה חודשים,עלינו באוניה למפרץ חיפה, משם הועברנו למחנה עולים בפרדס חנה, לתקופה קצרה, ומשם לבית הקבע בכפר סבא.

גרתי בכפר סבא מאז שהייתי תינוקת. ובעצם כל הילדות שלי עברה עלי בארץ. למדתי בכפר סבא, בבית הספר היסודי ״ברנר״  שמונה שנות לימוד. ואת התיכון עשיתי בבית ספר התיכון ״כצנלסון״.  לא היו טלוויזיות, בילדות שלי, ומירב הפגישות עם החברים היו בשכונה (ברחוב) ושיחקנו בחבל,קלאס,חמש אבנים,מחניים,מחבואים,חמור חדש ועוד. מרבית חוויות הילדות שלי היו בטיולים שנתיים בבית הספר.

שירתי בצבא בתור פקידה בחטיבת מילואים. התקופה הייתה מלחמת ששת הימים. במסגרת השירות הצבאי, הכרתי את סבא (בעלי) בחיר ליבי, ואחר שלוש שנות חברות נישאנו בשנת 1970,

במקצועי אני לבורנטית – עובדת מעבדה מוסמכת. עבדתי במעבדה של קופת חולים שלושים וחמש  שנים.

הקמנו משפחה לתפארת המדינה, בן בכור ועוד שתי בנות. התחביבים שלי הם קריאה,פתרון תשבצים וסריגה.

מכתב שמעלה זיכרונות וגעגוע

המכתב הגיע מהעיר סואץ שבמצריים הוא נשלח לנירה, אחותו הגדולה של סבא מנו באשקלון. המכתב נשמר כמעט ארבעים שנה, ונמצא לפני חצי שנה בעיזבונה של נירה, בדיור מוגן בגדרה.

הנמען הייתה נירה דמב, אחותו של סבא והמוען היה סבא, מנוח מלמד. המכתב היה מכתב אישי.

המכתב נכתב למשפחת דמב, נירה דמב היא אחות של סבא. מוזכר גם השם איתן, שהוא אח של סבא והוא גר בעין יהב. מוזכר במכתב גם השם רביב, שהוא אבא שלי, הבן של סבא, שהיה בן שנה.

המיכתב ניכתב במלחמת יום כיפור (אוקטובר 1973) 16/12/1973הוא ניכתב בבסיס צבאי שנימצא בסואץ שבמצרים.

הוא נכתב עם עט ועל גלויה. עובדה מעניינת על המיכתב, הגלויה הצהלית הייתה מלווה בסיסמאות מעודדות.

 משפט מרגש: "הכל בסדר, פרט לרביב שהצטנן קצת וקיבל ברונכיטיס".

סבתא שלי (וינקה), מתגעגעת לאנשים שהמכתב מיועד להם (מיכה ונירה דמב ז"ל).

הזוית האישית

סבתא וינקה והנכדה מאיה השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר יחד בגבעת אלה בשנת תשפ״א