מאגר סיפורי מורשת

בחתונה

 

כאשר הייתי בת 17 אמי נתנה לי במתנה טבעת. כאמור, בשנת 1971 עליתי ארצה מעיר מינסק ובשנת 1972 התחתנתי עם בעלי אברהם סבא של עדן. שנה לאחר מכן, בשנת 1973 נולדה אמא של עדן, אילנית. כאשר אילנית התבגרה נתתי לה את הטבעת במתנה, ועכשיו לקראת בת המצווה של עדן – אילנית תעביר לה את הטבעת כי היא הנכדה הבכורה שלי.

אני מקווה שבהמשך עדן היקרה שלי תעביר את הטבעת לבת שלה.  

 

כמו בכל משפחה התכוננו לבר מצווה של הבן היקר שלי ליאור. עשינו את כל ההכנות, קנינו בגדים יפים, הזמנו אולם  – אולמי פלזה באשדוד שהיו אז חדשים. האירוע התקיים בתאריך 5/10/1993. באותו ערב הגיעו כל האורחים, תקליטן, צלם ואנחנו המשפחה הנרגשת.

בסביבות 21:00 בערב, בדיוק לפני הדלקת הנרות הייתה הפסקת חשמל בחצי העיר אשדוד – וכמובן בכל אולמות על שפת הים, כולל האולם שלנו! ברגע הראשון חשבתי שאני מתעלפת. הפחד הגדול היה שהאורחים יקומו ויעזבו את המקום. בנוסף להכל, בדיוק באותו זמן הגיע גם ליצן עם בלונים.

לשמחתי ולהפתעתי הרבה אף אדם לא עזב את האולם. הדליקו נרות, כולם קמו, רקדו ועשו שמח עד השמיים למרות הפסקת החשמל שנמשכה קרוב ל-40 דקות. היום זה הרבה פחות בעייתי כי כל אולם מחוייב שיהיה גנרטור במידה ויש הפסקת חשמל, אבל בזמנו זה לא היה.

עד היום אני מודה לאותם אנשים שהיו באירוע ושאף אחד לא עזב אותנו ברגעים אלה וכל השמחה המשיכה.

 

 

אני יודעת לדבר שפות רבות – רוסית, אידיש, עברית, אנגלית רמה בינונית, גרמנית, פולנית, בולגרית, צ'כית ברמה נמוכה.  בחרתי בפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו". 

את הפתגם הזה למדתי מסבא-רבא של עדן, אבי ז"ל, כשהייתי בת שבע.

הפתגם הזה מלווה אותי עד עצם היום הזה. לאורך כל השנים אני אף פעם לא שפטתי בני אדם כפי שהם נראים, אם הם יפים או פחות יפים. תמיד אהבתי להיות במגע אישי עם בן אדם, לשוחח איתו ולהכיר אותו מקרוב, ורק אחר כך להסיק מסקנות. כך בהמשך כל החיים שלי זה מנע ממני הרבה טעויות.

תשע"ו, 2016