מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי בת שבע יוסף. שמות הורי היו אברהם ושרה והם התפרנסו מגידול עופות. אבא היה גם שומר במושב. שם משפחתי לפני הנישואים היה אברהם.

כשנולדתי קראו לי שרה על שם סבתי (מצד אבי) אבל בגיל צעיר החלפתי את שמי לבת שבע משום שלאימי גם קראו שרה. נולדתי בכ"ד אב תש"ח (1948) בקוצְין שבהודו, עליתי לארץ ישראל בשנת תשי"ד ( 1954).

בזמני לא היו חוגגים ימי הולדת, אלא עושים סעודה למשפחה. אני בת בכורה במשפחה בת 11 אחים, שש בנות וחמישה בנים. כל האחים שלי נשואים וגרים ברחבי הארץ מצפון ועד אילת.

גדלתי במושב נבטים, הלכתי ללמוד בבית ספר "עיינות" בתיכון. בתור בת בכורה אבי מאד פינק אותי  כשלמדתי ב"עיינות" הוא היה בא במיוחד לבקר אותי. אחרי התיכון הלכתי ללמוד תפירה בנתניה, כשחזרתי עזרתי להורים בחקלאות.

לאחר שנתיים, בתאריך כ"א באדר תשכ"ט (1969), התחתנתי עם יצחק יוסף לאחר שירותו הצבאי. החתונה הייתה במושב נבטים בבית כנסת. בעלי עבד ב"בזק". אחרי החתונה עברנו לגור בבאר שבע. שם נולדו ארבעת ילדינו: שלש בנות ובן אחד.

במלחמת יום כיפור בעלי התגייס למלחמה במסגרת המילואים. הייתי עם שני ילדים כשהקטן תינוק עדיין והאווירה הייתה מאד מתוחה. גם במבצע "עמוד ענן" נבהלנו מאוד מנפילת הקאסמים באזור שלנו ובכל הארץ.

הבת הגדולה נשואה ויש לה ששה ילדים והיא גרה בצפת. היא מורה ומחנכת בבית ספר בצפת. הבן נשוי וגר בנריה. יש לו שמונה ילדים (ארבעה בנים וארבע בנות) והוא עובד בשעלבים. בת נוספת עדיין לא התחתנה וגרה איתי.

כשהילדים היו קטנים עבדתי כסייעת בגנים בבאר שבע, במשך שלשים שנה ואז יצאתי לפנסיה. ב-13 השנים האחרונות חזרנו לגור בנבטים. בעלי יצא לפנסיה ולמד בכולל "נתיב השבים". הוא היה עוזר בבית הכנסת בנבטים, היה מכין סעודות למסיבות ראש חודש, בסליחות היה אוסף אנשים מבוגרים שיבואו להתפלל. היה בחברה קדישא ועזר בכל מה שקשור להלוויות.

עד לפני שנתיים היה מתפלל תפילת ותיקין בבאר שבע. בוקר אחד בדרך חזרה, בכניסה למושב נבטים, מכונית ערבית התנגשה במכונית שלו. הוא נהרג במקום.

בשנה האחרונה הצטרפתי ללימודים פעם בשבוע בבית הספר לבנות בישוב שומריה. אני נהנית פה בלימודים וכיף לי.

הזוית האישית

בת שבע: לזכור מה שעברנו.