מאגר סיפורי מורשת

סבתי בתיה אורן, נולדה בשנת 1956 בישראל וגדלה ברמת גן.

סבתי הייתה ילדה שמחה, קופצנית, ושובבה מאוד, בילדותה הילדים שיחקו בעיקר בחוץ, משחקי רחוב, תופסת, משחקי כדור וכל המשחקים של פעם.

הם גרו בבית קטן עם חצר, שלושה אחים בחדר אחד – אח גדול ואחות צעירה יותר.  היו לה  הרבה חברים וחברות, וילדות מאושרת ושמחה, למרות הצפיפות בביתה. היא אוהבת מוזיקה, לרקוד ריו אביירטו, לטייל בארץ, לקרוא והכי הכי לבלות עם נכדיה, ובמיוחד איתי (היא קוראת לי: אהובתי וחברתי). סבתי הייתה תלמידה טובה, מקובלת חברותית, אך כתב ידה לא היה  ברור, ולא קריא, והעירו לה על כך. בשיעורים הייתה פטפטנית, אך הייתה ספורטאית טובה, בעיקר בריצות ארוכות, וייצגה את בית הספר בתחרויות. היה קשה לה לשבת במקום אחד. היא מאוד אהבה פעילות גופנית וספורט, וכיום היא מורה לחינוך גופני מזה ארבעים שנה, בתיכון "בן צבי" בקריית אונו.

בעשרים שנה האחרונות היא מנחה בשיטה שנקראת ריו אביירטו – שפירושה בתרגום מספרדית נהר פתוח. שיטה של התפתחות אישית ולמידה על עצמי, בכלים פשוטים וחווייתיים של מוזיקה, תנועה, ריקוד, קול, ומדיטציה. את השיטה הזאת היא מעבירה גם לתלמידות בתיכון שם זה נקרא "נחל זורם" וגם בחוגים לנשים בכל הגילאים.

ריו אביירטו, היא שיטת טיפול רגשי הכוללת מרכיבים גופניים והבעתיים, שהתפתחה בארגנטינה בשנת 1966. השיטה כוללת מרכיבים מתחום הפסיכותרפיה הגופנית הטיפול בתנועה אקספרסיבית, ומתמקדת בביטוי גופני והוליסטי בעיקר באמצעות קול, תנועה ומחול. הטיפול מתקיים בעיקר במסגרת קבוצתית. ויקיפדיה

סבתי עושה גם הפעלות לארגונים וצוותים לגיבוש ושמחה, והיא מפעילה בימי הולדת ואירועים שונים.

תקופת הקורונה עברה עליה בקלות משום שהם שני מבוגרים בבית בלי אחריות לילדים / נכדים. היה להם זמן איכות לעצמם כזוג. סבתא אומרת: "אהבתי את הימים השקטים שהיינו בבית. התפתחתי בתחום המדיה – הזום והלמידה מרחוק. בהתחלה השתתפתי בהרבה סדנאות והרצאות שהתאפשרו בזכות הזום, ולמדתי הרבה דברים חדשים"

הזווית האישית

הסבתא בתיה והנכדה דניאל, השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר משגב בישוב עצמון שגב, בשנת תשפ"א.