מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של אריאלה גבע – עירונית מלידה

אני וסבתי במפגש הקשר הרב דורי
אריאלה בבת המצווה שלה, יחד עם בת דודתה
החיים בתל אביב של שנות ה-50

אני אריאלה גבע, ילידת 1950, נשואה לאלי, נולדתי בתל אביב, יש לי שלושה ילדים, נישאתי בשנת 1969, נולדו לי שלושה ילדים: ניר גלי ומיכל, כיום יש לי שישה נכדים, נכדים מקסימים, אתה (יובל) ביניהם. אני פנסיונרית של כללית, עבדתי 47 שנים בניהול ולאחרונה פרשתי מתפקידי בבית החולים שלוותה.

שמי הוא על שם סבי אריה, שנפטר שנה לפני שנולדתי והחליטו לקרוא לי אריאלה על שמו. הוא היה דמות מרכזית בחיי אבי ומותו היה קשה לאבי ביותר. השם שלי הוא שם די מיוחד, לא תשמע הרבה כאלה שקוראים להם אריאלה, זה שם שדווקא היום החליטו להחזיר אותו, אבל בתקופה שלי תמיד הייתי לבד בכיתה, או בכלל בשכבה, עם השם המיוחד הזה.

ילדותי

מיום היוולדי גרתי בתל אביב, העיר עיצבה את האישיות שלי. כך עד שנת 1983 שבה עברתי להרצליה, בתל אביב עברתי הרבה דירות, כחמש דירות: גרתי ברחוב יהודה המכבי, ממש במרכז העיר, התחנכתי בתל אביב וסיימתי תיכון בעירוני א'. אני גרתי באזור שבדרך כלל היו זוג עם ילד וכלב, ואנחנו היינו משפחה של ארבעה ילדים, שנחשבה מאוד מאוד חריגה בתקופה הזו, לפחות אצל האשכנזים שלא נהגו להביא הרבה ילדים, לא יותר מאחד או שניים, אצלנו היה מאוד שמח. היינו משחקים בכדור, אולר, קלאס, חמש אבנים, חבל, אלה בדרך כלל היו המשחקים שנהגנו לשחק והאמת שנהנינו מאוד.

ההבדלים בין הילדות של היום לפעם

האמת היא שיש שוני רב מאוד: קודם כל, בילדות שלנו לא היה, בעיקר לא היה. לעומת זאת בילדות שלכם יש לכם שפע, אני לא בטוחה מה עדיף. אני חושבת שדווקא המחסור שהיה לנו גרם לכך שאנחנו שיחקנו הרבה ביחד בחוץ. אתם הרבה מאוד שקועים במסך ולא מדברים בכלל אחד עם השני, ואני חושבת שאתם מפסידים להיפגש אחד עם השני, לשחק אחד עם השני, אתם לא קוראים בכלל פנים של אנשים, אתם קוראים רק במסכים, וחבל. בילדותנו היו לנו הרבה פעילויות שדורשות להפעיל את הגוף, היינו הולכים לבית ספר למרחקים. היום מביאים אותכם, מחזירים אותכם ישר מבית הספר והחוגים, משהו בדור הזה מאוד מפונק, ההורים נורא מגוננים על ילדיהם ואני מרגישה שילד צריך גם מרחב להתפתחות עצמית ועצמאית. אני רואה את זה על הילדים שלי ואפילו יותר על הנכדים שלי.

אני ובן זוגי

את סבא הכרתי כשהייתי נערה בת 15-16 בתל אביב, אנחנו נפגשנו במסיבות. בתקופה שלנו היינו נפגשים כל פעם במסיבה במקום אחר, היינו רוקדים ריקודי שנות ה-50'-60', זו הייתה פגישה שבועית, כל פעם במועדון אחר. נישאנו כשהייתי בת 18 וחצי, לא הלכתי לצבא, סבא שלך כן היה בצבא ולכן המפגש בינינו היה נדיר ומיוחד יותר. וזהו ,אנחנו ביחד משנת 1969 – שזה אומר 51 שנים. אנחנו חיים מאז ונהנים כל יום, בעיקר כשאתם באים לבקר אותנו.

חוויות ששינו את האישיות

עברתי הרבה חוויות בחיי, אבל אחת החוויות היותר קשות שעברתי היא כשהייתי בת 16, אבי נפטר באופן פתאומי. זו הייתה חוויה מטלטלת ביותר, אני הייתי מאוד קשורה אליו, זה גרם לי להשתנות מילדה מפונקת שאבא כל היום פינק אותה, לילדה שלקחה הרבה אחריות וטיפלה באחיה, זה שינה אותי מקצה לקצה, ובגלל זה היום אני סבתא כל כך טובה (צוחקת).

הדברים האהובים עליי

אני חושבת שהדבר שהכי נותן לי שמחה בעולם זה הנכדים שלי, אתה במיוחד, אבל אני אגיד את זה לכל אחד שיעשה את עבודת השורשים. שישה נכדים זו באמת שמחה מאוד גדולה, ביניהם שני בנים ושתי בנות, הבנות שולטות (צוחקת).  אני גם אוהבת לפסל, אני מתעמלת במים ועושה המון פעילויות.

החגים במשפחתנו

איך חגגנו את החגים? לפי המסורת, כמו שחוגגים היום, לא היו מסורות או משהו כזה, חוץ מזה שפעם היו יותר שומרים על המסורת, הכשרות, הצום, היום פחות מקפידים על הדברים האלה. היום, החגיגה של החגים מאוד שונה: פעם הייתה נורמה מאוד קבועה, נפגשים עם המשפחה, עושים את המצוות וסועדים, אבל היום אפשר גם לצאת לנופש בחג.

חפצים שעוברים דורות

יש לי צלחת של פסח שמקורה בבוהמיה (היום צ'כיה), היא עברה מסבתא רבתא שלי, מרים וולר, לסבתי פולה, לאמי מלכה ואליי. הצלחת בת לפחות 70-80 שנים והיא במצב מצוין, אנחנו משתמשים בה בכל חג בו אנחנו מארחים ואני אשמח להעביר אותה הלאה.

הזוית האישית

יובל: אני מאוד אוהב את סבתי, היא חשובה לי ביותר ואני מודה שיש לנו קשר כה טוב. חשוב לזכור את ההיסטוריה כדי שנוכל לשמר את סיפורן של משפחות שלמות ואת ההיסטוריה שמאחוריהן. סבתי היא חלק בלתי נפרד מחיי, ואני מקדיש סיפור זה לה.

מילון

בוהמיה
בוהמיה (בצ'כית: Čechy; בגרמנית: Böhmen; בלטינית: Bohemia; בפי היהודים: ביהם או פיהם) הוא חבל הארץ המרכזי והמערבי של הרפובליקה הצ'כית היום. האזור תופס שני שלישים משטחה הכולל של הרפובליקה הצ'כית. שטחו 52,065 קילומטר רבוע ומספר תושביו ב־2005 היה 6.25 מיליון איש - כ־60 אחוז מכלל תושבי המדינה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”מיום היוולדי גרתי בתל אביב, העיר עיצבה את האישיות שלי“

הקשר הרב דורי