מאגר סיפורי מורשת

קוראים  לי אילנה אלנקווה ונולדתי בשנת-1942 בחיפה.

אני זוכרת שבילדותי למדתי בבית הספר על שם חיים ארלוזורוב. ובכיתה ד' נכנסתי ל"תנועה המאוחדת".

בבית הספר אהבתי והצטיינתי באתלטיקה קלה. בקיץ הלכנו הרבה לים, ובחופש הגדול היו לנו מחנות קיץ, של שבוע ימים, עם בני גילנו, משאר המקומות בארץ. ברחוב בו גרתי, היו לי חברות וחברים ויחד היינו משחקים במחבואים, תופסת וכו'. לחברות  הכי טובות שלי קראו: נירה ונורית והיינו משחקות ברחוב ובבית. את בת המצווה חגגו לי בבית במרפסת הגדולה, כל הכיתה באה ואני זוכרת שהיה מאוד שמח ויפה.

בהמשך, למדתי בתיכון "קריית חיים".

התגייסתי לגרעין נח"ל שהשלים את קיבוץ כפר עזה.

כפר עזה נמצא כשלושה ק"מ מזרחית לעזה, כחלק יישובי מועצה אזורית שער הנגב, ומשתייך לתנועה הקיבוצית המאוחדת. הקיבוץ נוסד ב-1951 על רצועת עזה. כפר עזה הוא קיבוץ הנמצא בנגב הצפוני על כביש סעד, בין שדרות לנתיבות בנגב המערבי. ויקיפדיה

בתום השירות הצבאי הלכתי ללמוד הוראה ועבדתי כמורה בקרית שמונה בבית ספר על שם "דנציגר".

פגשתי את מוטי (בעלי), כאשר נסעתי באוטובוס ,לישיבת מורים,  בבית הספר "דנציגר" בקריית שמונה. במהלך הנסיעה, שמתי לב שבחור אחד, כל הזמן קם לנשים מבוגרות שעולות בתחנות בדרך, ולבסוף כשהגעתי לבית הספר, פגשתי אותו, גם הוא היה מורה,  ושנינו לימדנו בבית ספר הזה. בהמשך הפכנו להיות זוג נישאנו ונולדו לנו ילדים ונכדים.

אני מתגעגעת להורים שלי, ולאחי שנפטרו וכן לילדות שלי בחיפה, לזיכרונות ולמשחקי הילדות.

הזווית האישית

עדן – היה לי מאוד נעים לעבוד עם סבתא, למדתי הרבה עליה ועל עברה.