מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של סבתא רבתא מפולין

סבתא טובה ותמר
ברית משפחתית
ילדותה של סבתא טובה

אמא של סבתא טובה נולדה בפולין שם הלכה לבית ספר יסודי והרגישה את האנטישמיות סביבה (מדובר על הזמן שלפני השואה). במסגרת בית הספר סבתא הגישה עבודה בכיתה שקיבלה ציון מאוד גבוה של 100 ואז המורה לפתע קראה לתלמידה אחרת לקרוא את העבודה של סבתא לפני כל הכיתה וציינה שלא סבתא כתבה את העבודה אלא התלמידה שהקריאה. מרגע זה סבתא הרגישה את האנטישמיות בכיתה,הגיעה הביתה והחליטה שהיא עוזבת  את פולניה והיא רק בת ארבע עשרה.

אחותה של סבתא ,דבורה ובעלה גרו בתל אביב ודרכם היא קיבלה סרטיפיקט (תעודת מעבר) לישראל .אחרי חג הפסח התחילה את כל ההכנות לעלייה ארצה, היא עלתה על אוניה לבד והגיעה לחיפה בערב יום הכיפורים משם הצטרפה בנסיעה לאישה ובנה עד תל אביב. לפני שעזבה שלחה מברק לאחותה עם תאריך ההגעה וכמובן המברק לא הגיע. היא לא איבדה עשתונות ,נכנסה לתחנת המשטרה בתל אביב וביקשה שיעזרו לה, היא לקחה מונית והגיעה לבדה לבית אחותה. אחותה הייתה בהלם.

סבתא למדה, עשתה בגרות והתקבלה לעבודה בבית חרושת  לודז'יה שנמצא בחולון. היא התקדמה מהר וקיבלה ניהול מחלקת נשים של לבוש תחתון לייצוא.

היא הכירה את סבא יצחק בשנת 1943 ונישאה לו בשנת 1944. נולדו לה שני ילדים ,אני הבכורה(טובה) ואחי ישראל (איזי). בזכות התושייה שלה זכתה לעלות לישראל לפני השואה שבה איבדה את אמא שלה ושני אחיה התאומים ,שמחה ואלי ז"ל.

אני טובה וילנציק לבית שיינבין, נולדתי בתל אביב בשנת 1945, גרנו בשדרות רוטשילד ולמדתי בבית ספר יסודי בשם "אוליפנטי". בסוף כיתה ג' משפחתי ואני עזבנו את הארץ למרילנד שבארצות הברית ,שם גדלתי. למדתי בבית ספר יהודי. חצי יום למדנו  בעברית וחצי יום למדנו באנגלית. לאחר מלחמת ששת הימים סיימתי את לימודיי באוניברסיטה בארצות הברית,עשיתי עלייה לארץ ופה הכרתי את בעלי "גדי".

בשנת 1967 התחתנו והקמנו משפחה עם שלושה ילדים שני בנים ובת, שהיא אמא של תמר ואלה שרוני.

הוריי הקפידו לכל אורך הזמן שנלמד בבית ספר יהודי ונדבר  עברית בבית כדי שלא נתבולל. הרגשתי תמיד יהודייה  וישראלית גם בתקופה שחיינו בארה"ב וזה מה שגרם לי לחזור לישראל אחרי מלחמת ששת הימים. הוריי עלו חזרה לארץ מספר שנים לאחר מכן וגרו כאן בתל אביב עד יום מותם. אחי ישראל נשאר לחיות בארה"ב,שם גם נמצא בני הבכור ב-עשרים וחמש השנים האחרונות ונכדתי מיה .

כשהייתי סטודנטית היית פעילה בארגון "בני ברית" והייתי נשיאה של הקבוצה שלנו. הארגון שם לו למטרה לאחד את עם ישראל, לפתח את ההשכלה, לשפר את מוסר העם ולעזור לנזקקים. בין השאר ביקש הארגון ליצור גשר אל החברה הלא-יהודית. בתקופת האוניברסיטה הייתי פעילה בבית הילל,פגישה שבועית בקמפוס והיינו מבצעים כל מיני פעילויות למען הקהילה בהתנדבות למשפחות נזקקות.

הדבר שאני הכי זוכרת עד היום: זה היה יום שישי –ישבתי בכיתה ופתאום הודיעו ברמקולים שהנשיא קנדי נורה למוות על ידי מתנקש. זאת הייתה בשורה קשה עבורי ועבור שאר החברים שהיו איתי. הלכתי ללוויה שלו בוושינגטון ביום חורף עם שלג כבד. העצב והזיכרון מהמקרה נשארו עד היום.

הזוית האישית

תמר: "מאוד נהניתי עם סבתא במפגשים ,למדתי המון דברים שלא ידעתי על המשפחה ועל סבתא, היה לי כיף עם סבתא בבית התפוצות הרגשתי הנאה והיה מאוד מאוד כיף, מה שאני וסבתא אהבנו ביחד זה עצם הפגישות וכל הרקע של המשפחה וסיפורי העבר. מה שאנחנו אוהבות אחת בשנייה זה שכל הזמן כיף לנו להיות ביחד,הזמן איכות שלנו ביחד ,ואת האוכל של סבתא.

סבתא טובה: אהבתי להיות עם תמר רק שתינו לבד ולהעביר לה את הסיפור המשפחתי והאישי שלי ,פגישות מלאות הנאה וכיף שקירב אותנו מאוד.

מילון

ארגון בני ברית
הארגון שם לו למטרה לאחד את עם ישראל, לפתח את ההשכלה, לשפר את מוסר העם ולעזור לנזקקים. בין השאר ביקש הארגון ליצור גשר אל החברה הלא-יהודית.

ציטוטים

”כשהייתי סטודנטית היית פעילה בארגון "בני ברית" והייתי נשיאה של הקבוצה שלנו “

הקשר הרב דורי