מאגר סיפורי מורשת

 שם משפחתה של סבתא סרינה לפני הנישואים היה אדיג'ס, והיא היתה הצעירה מבין 10 אחיה ואחיותיה. אמה נפטרה בגיל 42 בזמן לידה. לסבתא מלאו 16 שנה כשאמה נפטרה. אביה שהיה מנהל בנק מצליח התחתן עם אישה צעירה שלא התנהגה אליה יפה והיא נאלצה לעזוב לפריז,  שם חיו 4 אחיה שניהלו חנות פרוות ברח' ריבולי. חייה היו קשים מאד מאחר והיא לא הסתדרה עם הגיסות שלה עד שהחליטה לעלות לארץ ישראל בה חיה אחות של אמה. סבתא הגיעה לארץ בסתר בספינה קטנה מבלי לדעת להיכן היא תוביל אותה. הספינה עגנה בלילה באחד מחופי לבנון. בבוקר היא התעוררה ולא ידעה היכן היא נמצאת. אנשים טובים טיפלו בה והיא שהתה תקופה די ארוכה בלבנון. הפכה להיות תופרת עילית בבתי העשירים וכך היא הצליחה לשרוד את התקופה הקשה. סבתא היתה אשה מאד אצילית ונאה. היא נהגה לתפור לשכבה העילית של לבנון והיתה מוזמנת לאירועים של נכבדי העיר. אנשים רבים חיפשו את קרבתה כי היא הייתה אשה נעימה ומקובלת.    

 

כשפרצה המלחמה סבתא כבר היתה בירושלים אצל דודתה ועל כן ניצלה מהגרמנים. לא כן היה מנת חלקם של אחיה בפריז שנלקחו למחנות השמדה ומתו. לפני כן הם הצליחו להסתיר את ילדיהם במוסדות קתולים ושם הם  גדלו כנוצרים. סבתא לא ידעה מה עלה בגורל אחיה לאחר שעזבה את פריז ויוגוסלביה. היא שמעה שאחיה התפזרו ולא ידעה להיכן. יום אחד היא שמעה מהסוכנות שניתן להביא לארץ אחים או מכרים שנשארו בחו"ל והיא ניסתה להביא את שני אחיה הקטנים, מטילדה ודוד. דודה שחי בארץ באותה תקופה אמר לה שלא תדאג ושתשאיר את הדבר לטיפולו. סבתא סמכה עליו אך הוא לא טיפל בענין בזמן, וכשהיא רצתה לעשות זאת כבר היה מאוחר מידי ולא ניתן היה לעשות זאת. סבתא בכתה והתאכזבה מאד כי ידעה שלא תצליח לראות את אחיה יותר וכך היה. גם הם נלקחו למחנות. סבתא כעסה מאד על דודה ולא דיברה עמו תקופה ארוכה מאד. הדבר שציער אותה היה שחלק מאחיותיה היו נשואות עם ילדים שאת רובם לא הספיקה להכיר, עקב עזיבתה את הבית בגיל מוקדם. 

 

במשך השנים היא ניסתה לבדוק  אם אחיה עדיין בחיים באמצעות מכתבים וטלפונים, אך לצערה לא קיבלה שום תגובה. יום אחד היא פגשה אצל חברה מכרה שהגיעה לארץ מפנמה. השיחה קלחה כשלפתע עלה הנושא של המלחמה והאבדות שאנשים נאלצו לספוג בגללה. סבתא סיפרה שלדעתה לא נשאר אף אחד ממשפחת אדיג'ס. כששמעה המכרה את שם המשפחה של סבתא היא אמרה כי היא מכירה מישהו בשם משפחה זה בפנמה ושמו ג'וזף והוא כבן 79. הוא נשוי לעיתונאית ויש להם בת בשם אורורה בת 18. סבתא החלה לבכות מהתרגשות ואמרה כי זהו אחיה הבכור שכנראה עבר לפנמה. 

 

כשהמכרה חזרה לפנמה היא סיפרה לג'וזף את הסיפור ויום אחד סבתא קיבלה ממנו מכתב לאחר 45 שנה שלא שמעה ממנו. איזו התרגשות הייתה בבית בעקבות קבלת המכתב. סבתא וסבא בכו יחדיו. אחיה של סבתא ביקש ממנה להגר לפנמה ולחיות שם כי מצבו הכלכלי היה מצויין. הוא הבטיח כי יוכל לסדר לסבא אהרון עבודה ולתמוך בסבתא.

 

בראייה עמוקה יותר התברר שהדברים לא פשוטים כל כך וסבתא וסבא ירדו מהרעיון להגר לפנמה, כי גם סבתא שלי, יהלומה, הייתה אמורה להתגייס. אחיה של סבתא ביקש ממנה שתבוא לפנמה כך שלפחות יראה אותה. סבתא החליטה שהיא חייבת לראות אותו ועשתה את כל ההכנות לקראת נסיעה זו. היא הפליגה לפנמה במשך ימים שלמים עד שהגיעה אליו. המפגש היה מרגש ושניהם בכו יחדיו. הוא סיפר לה כי הוא התאלמן וכי הוא ואשתו  אימצו את בתם אורורה. הוא סיפר לה שהוא בעל עסקים, והוא ייתן לה עם שובה לארץ כסף ותכשיטים כדי להקל עליה. המפגש עם הבת לא היה קל. היא לא שמחה להכיר את סבתא סרינה כי היא חשבה שסבתא באה בגלל כספו. היא התנהגה לסבתא בצורה מחפירה, וכאשר סבתא סיפרה לאחיה מה קורה הוא לא האמין לה וצידד לטובת בתו. סבתא מאד נפגעה והחליטה לחזור חזרה לארץ, אך כרטיס ההפלגה היה לעוד 3 שבועות. היא לא ידעה מה לעשות והחליטה להתקשר לחברה שהכירה בארץ, אשר חיה בפנמה וללא מחשבה שנייה היא עזבה את בית אחיה ונסעה לחברה. היא שהתה אצלה במשך 3 שבועות. חברתה לקחה אותה לטיולים ברחבי פנמה והיא נהנתה מאד. אחיה מאד כעס שהיא עזבה את ביתו וביקש שהיא תחזור. סבתא לא רצתה בטענה שלא טוב לה אצלו. הכי כאב לה שהוא לא האמין לה לגבי הסבל והיחס הרע שקיבלה מבתו המאומצת. בתום שלושה שבועות חברתה ליוותה אותה לנמל ושם היא פגשה שנית את אחיה שבא להיפרד ממנה. היא כה התאכזבה ממנו וכדי להוסיף על כל הסבל הוא אמר לה שילדי האחים שלהם חיים בפריז. סבתא סרינה ביקשה ממנו לקבל את כתובתכם ומקום מגוריהם אך הוא לא נתן לה. כשחזרה ארצה היא סיפרה לסבתא שלי את אשר קרה, וניסתה להשיג פרטים לגבי ילדי אחיה אך ללא הועיל. 

 

בשנת 1981 סבתי יהלומה נסעה עם סבא אלי לטיול באירופה ועברה גם דרך פריז. לאחר הטיול הם ביקרו אצל חברים צרפתים שהכירו בארץ, וביקשו מהם להגיע לביקור כשיהיו בפריז. בעת הביקור שהתה שם אחותה של החברה שהיא עיתונאית. סבתי סיפרה לה על המקרה והיא אמרה מה הבעיה? תפתחי ספר טלפונים ולפי שם המשפחה תאתרי את בני המשפחה. סבתא יהלומה אמרה שזה רעיון אדיר, ומיד החלה לחפש את שם המשפחה אדיג'ס. מיד עלו כמה שמות. היא התקשרה לשם הראשון שנתקלה "נינה אדיג'ס" וצלצלה. מעבר לקו ענתה מישהי שחשבה שעובדים עליה. היא לא רצתה להאמין לסיפור של סבתא. מסתבר שנינה היתה בתו של אחיה, אלברט. סבתא יהלומה דוברת צרפתית וניהלה עמה שיחה רצינית, ונינה ביקשה ממנה להגיע לביקור מיידי. 

 

סבתא יהלומה הגיעה לנינה אשר הזמינה את כל ילדי ארבעת אחיה שחיו בפריז והשמחה היתה רבה. היות והם לא הכירו את הוריהם הם ביקשו שסבתא יהלומה תספר להם מה שהיא יודעת. לצערה היא לא יכלה לספר להם הרבה ואמרה להם שסבתא רבא סרינה ניסתה להשיג מידע עליהם, אך ללא הצלחה. כשסבתא יהלומה חזרה מפריז היא סיפרה לאמא שלה, סרינה את השתלשלות העניינים ועל הגילוי המרגש והיא החליטה לנסוע ולראות אותם. היא מאד התרגשה לגלות את כל אחייניה שגם הם כבר נשואים והורים לילדים בוגרים. היא התקבלה בהתרגשות רבה, הצטלמה ובילתה עמם. היא סיפרה להם את כל הידוע לה, כי היא הייתה השריד האחרון מבין אחיה. כך התגלו בני משפחה ששנים לא ידעה עליהם, וכמה חבל שלא ידעה על כך קודם לכן. 

 

לאחר כמה שנים היא קיבלה מכתב מחברתה שאחיה הבכור ג'וזף נפטר. סבתא סרינה היתה סבתא מאד מסורה שנתנה את כל נשמתה לבתה יהלומה, שהיא סבתי ולבנה משה נחמן שנפטר בשנת 2001 והוא בן 50 שנה. היא הקדישה את כל חייה למען הנכדים שנולדו לסבתא יהלומה, שהם אבי רון נחמן ואחיו גיא נחמן (תאומים) ולאח הגדול מהם, אבי נחמן. היא גידלה אותם במשך שנתיים עד שהלכו למעון. וגם לאחר מכן היא עדיין דאגה להם והיתה לחברתם הטובה ביותר. לאחר מות סבא אהרון בשנת 1980 היא עברה לבית אבות של משען הממוקם בחולון. היא נפטרה לאחר שחלתה בשנת 1996 והיא בת 80. את אשר קרה לסבא רבא אהרון נחמן ולסבתא רבא סרינה הביאה לידיעתנו סבתא שלי יהלומה נחמן שנשארה עם אותו שם משפחה, כי שם משפחתו של סבי גם הוא נחמן.

 

תשע"ו, 2016