מאגר סיפורי מורשת

שמי ורדה, אני תושבת קריית ביאליק משנות השישים. הגעתי לארץ בשנות החמישים עם העלייה הגדולה מרומניה, באנייה "טרנסילבניה". התחנה הראשונה בארץ הייתה שער עליה. שער העליה היה יישוב קליטה ומחנה עולים ליד חיפה. הוא שימש כמחנה מעבר לעולים שהגיעו דרך נמל חיפה לאחר קום המדינה.

אני ובתי לפני שהסתפרתי

משער עליה עברתי לחברת נוער, לקיבוץ גן שמואל. התקופה הראשונה בקיבוץ הייתה מאוד קשה: להתרגל לחיי שותפות עם נערים ונערות, שכל אחד דיבר בשפה אחרת, וגם לראשונה להיות בלי ההורים. שם במשך שנתיים למדתי עברית וגם את יתר המקצועות הרגילים של התיכון. סדר היום שלנו היה חצי יום לימודים וחצי יום עבודה בכל מיני ענפים חקלאיים כמו: איסוף תפוחי אדמה, איסוף עגבניות, דילול תירס וגינות נוי וגם עבודה בבתי ילדים וחדר אוכל.

עבודה בגינות נוי, קיבוץ גן – שמואל

אחרי שנתיים, הקבוצה שהייתי בה עברה לקיבוץ ברעם לשם השלמת חברים לקיבוץ. בקיבוץ עבדתי בבית הילדים עם הילדים הראשונים של הקיבוץ. בית הילדים בקיבוץ היה הבית של הילדים, מתקופת ינקות עד הבגרות, כשהילדים היו מבלים שם את רוב שעות היממה.

בזמן היותי בקיבוץ התחתנתי ואחרי כמה שנים עזבנו את הקיבוץ. דירתנו הראשונה הייתה בצור שלום. כדי להתפרנס בעלי עבד בסולל בונה ואני עבדתי בעבודות מזדמנות במשך שנה ואחר כך הלכתי ללמוד את מקצוע האחיות. עבדתי במשך ארבעים שנה בתור אחות במחלקת תינוקות ופגייה בבית החולים רוטשילד בחיפה.

במשך השנים נולדו לנו שלושה ילדים שהתחנכו בגנים ובבתי הספר בקריית ביאליק. היום ילדיי בוגרים עם משפחות וילדים משלהם ואני סבתא גאה לאחד עשרה נכדים ושתי נינות. לפני מספר שנים יצאתי לפנסיה. התנדבותי הראשונה הייתה לעזור בגידול נכדיי עם הרבה הנאה משני הצדדים. עכשיו את זמני הפנוי אני מעבירה בקריאה, שמיעת הרצאות, הליכה להצגות וסרטים והכי חשוב מפגשים עם משפחתי הענפה. בנוסף כיום אני מתנדבת בקהילה נגישה ובשל"ם – בעזרה ללימוד עברית למבוגרים.

האינקובטור בבית חולים רוטשילד, בין הראשונים בארץ

הזוית האישית

ורדה: אני מאחלת לך שתסיים את לימודך בהצלחה, תודה רבה לך בתיעוד הסיפור.

אליאור: אני מאחל לך שהנכדים ישמעו על הסיפור שלך ושהילדים שלך יתגאו בך. היה לי כיף לעבוד איתך.