מאגר סיפורי מורשת

עלה לארץ בשנת 1926 מרוסיה הלבנה כחבר תנועת "החלוץ" ובהמלצת התנועה הצטרף לקיבוץ.

בקיבוץ

בקיבוץ קרה לו דבר מאוד לא נעים. חבר שלו היה מקבל כסף מהוריו בחו"ל, ולמחרת היום הכסף, שהיה בארגז האישי שלו, נעלם. הבחור סיפר זאת לאבי והתייעץ אתו מה לעשות? אבי אמר לו שבינתיים לא יעשה מזה עניין ושניהם יחשבו מה לעשות. כאשר החבר קיבל שוב כסף הם החליטו לעשות מעשה. הם טמנו בערב סכיני גלוח בשפת הארגז. למחרת, בארוחת הבוקר, הופיע אחד החברים כשכל אצבעותיו חבושות. החבר שממנו נגנב הכסף התלונן במזכירות הקיבוץ על אותו גנב, אבל מאחר והוא היה מעמודי התווך של הקיבוץ, לא טיפלו בדבר ועברו לסדר היום כאילו לא הייתה גנבה. פניה למשטרה לא הייתה אופציה, מאחר שזה היה בתקופת המנדט הבריטי ואף אחד לא היה מוכן להתעסק עם המשטרה הבריטית. מקרה זה האיר אצל אבי אור אדום והוא החליט לעזוב את הקיבוץ.

בפתח תקווה

אבי עבר למושבה פתח תקווה, שם היו לו מכרים וחברים מעיר הולדתו ברוסיה הלבנה ושם גם מצא עבודה בפרדסי המושבה. מהר מאוד הוא התקדם ועבר למשרת מנהל עבודה. למשך תקופה מסוימת אבי עבד כמנהל עבודה בפרדסים הצעירים וכאשר הם החלו להניב פרי והיו צריכים אורזים לארוז את הפרי, הוא עזב את ניהול העבודה ועבר לעבוד באריזת התפוזים. כמובן שמעבר זה הביא בעקבותיו עליה בשכר שבאותה תקופת זמן היה חשוב מאוד.

למשך מספר שנים הוא עבד באריזת התפוזים וניהל את קבוצת האריזה שלו אשר כללה מבררים, שהיו ממיינים את הפרי אשר הגיע מהפרדס לבית האריזה ומוציאים את כל הפירות הפגומים (בררה). את הפרי הממוין – ללא הבררה – עטפו העוטפים אשר יצרו ערמה של פרי עטוף. מערמה זו לקח אבי פרי לאריזה. הפרי נארז בתיבות עץ ולפני שנשלח לנמל ליצוא הוא עבר ביקורת איכות פעמיים – פעם אחת של החברה המשווקת ופעם שנייה ביקורת ממשלתית בנמל היצוא.

לאחר כמה שנים של עבודה באריזה ללא פסילת פרי כמעט, הוא הומלץ לעבור לביקורת הפרי של החברה המשווקת. בתפקיד זה הוא היה במגעים כמעט יום-יומיים עם מנגנון ביקורת הפרי הממשלתית. מגעים אלו הביאו לכך שפנו אליו מהביקורת הממשלתית וביקשו שיעבור לעבוד בנמל בביקורת הפרי לפני היצוא. בתפקיד זה הוא עבד שנתיים עד פרוץ מלחמת העולם השנייה – ביום 1.9.1939 – או אז חדל יצוא התפוזים לאירופה וכמובן שגם אבי פוטר מעבודתו בביקורת הפרי.

באותה תקופה גייסו אנשים למשטרת הישובים. רצה המקרה ובמושבה באר יעקב – מקום הולדתה של אמי – נפתחה תחנת נוטרים, שם הוצב אבי כנוטר וכל משפחתנו עברה לגור בבאר יעקב. בבאר יעקב אבי היה נוטר עד שנת 1947.

בתאריך 17.1.1947 עברנו למושב בצרון במסגרת התיישבות של נוטרים וחיילים משוחררי הבריגדה היהודית. מאז משפחתנו חיה במושב.