מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1938 זו הייתה שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

סלובקיה הייתה משנת 1939 מדינה שהייתה מדינה עצמאית אבל עם משטר פשיסטי ובעצם הייתה גרורה של גרמניה הנאצית. החוקים האנטי יהודיים היו יותר גרועים אפילו מגרמניה. להורים שלי לקחו את כל הרכוש והיו צריכים להסתתר שלא ייקחו אותנו למחנות השמדה. בהונגריה השכנה עוד לא התחילו עם גרוש היהודים לכן ההורים הבריחו אותי ואת אחותי ודוד שחי בהונגריה. הייתי ילדה קטנה ונורא התגעגעתי להורי.

באביב 1944 הגרמנים כבשו גם את הונגריה ותיכף התחילו עם גירוש יהודים למחנות השמדה. לכן ההורים היו צריכים לארגן הברחה חזרה לסלובקיה ושם הצלחנו להסתתר ביערות וכפרים. היה חורף נוראי ולא היה לנו אוכל ובתנאים הקשים הללו בכל זאת שרדנו עד שהצבא הרוסי שחרר אותנו. חזרנו לעיירה שלנו ולמזלנו הבית שלנו לא נהרס אז יכולנו לגור בתוכו. כאשר חזרנו לביתנו גילינו שהשכנים וכל האוכלוסייה נשארו אנטישמים בליבם. אפילו הילדים בבית הספר הציקו לי וקראו לי יהודייה מסריחה.

תכף אחרי המלחמה הגיעו שליחים מן הארץ וארגנו את הנוער היהודי להעלות ארצה אבל אני הייתי עוד ילדה קטנה מאוד בת 8 וההורים לא הרשו לי לעלות. אחותי שהיא בוגרת ממני ונורא רצתה לעלות הרשו לה לעלות עם עליית נוער. אז אני נשארתי בסלובקיה והמשטר הקומוניסטי סגרו את כל הגבולות ואי אפשר היה לנסוע לשום מקום. במשך שנים האלה גדלתי למדתי וגם גמרתי טכניון אבל החלום שלי היה לעלות לארץ ישראל ולחיות סוף סוף במדינה יהודית.

בשנת 1964 ביקשתי לבקר את אחותי בישראל ובסוף קיבלתי מהרשויות של המדינה לנסוע לביקור בישראל. ככה הגעתי ארצה ובזמן הביקור פגשתי חבר ותיק והתחתנו. עבדנו שנינו קשה בשביל לקנות דירה ולהקים משפחה. נולדו לנו שלושה ילדים שגדלו והקימו גם משפחות והיום יש לי 12 נכדים.

סוף סוף עליתי לארץ המובטחת – בנינו משפחה בישראל

חוויה ישראלית

בשבילי ישראליות היא הדרך בה הגעתי ארצה, כי אז לא ידעתי אף מילה בעברית. עולים חדשים לומדים עברית באולפנים ואני הגעתי לאולפן בקיבוץ גבע וכך הכרתי את חיי הקיבוץ ומאוד התרשמתי מהדרך חיים שלהם. עד היום הקיבוץ מסמל בשבילי (אפילו שהיום כבר השתנה) את הישראליות המקורית. בנוסף, הכרתי בקיבוץ את להקת "הגבעתרון" ולמדתי לאהוב את השירים הישראלים.

הזוית האישית

אילון: התרשמתי מאוד מלשמוע את סיפורם של סבים וסבתות שונות ושלכל אחד היה סיפור שונה מכל מיני מקומות שונים.

סבתא אנה: נהניתי מהעבודה המשותפת יחד עם אילון ולשמוע סיפורים אחרים. היה נחמד לעשות פעילות מיוחדת עם אילון בלבד, וגם לראות אותו בין החברים שלו.