מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה עובדיה, נולדתי בשנת 1949 בעיר סיפרו שבמרוקו.

רבה של העיר היה סבא רבא של בעלי, הרב יהושע שמעון חיים- עובדיה, המוכר בכינויו הרב ישמ"ח-שהם ר"ת של שמו.  בתחילה ניתן לו השם יהושע שימעון וכאשר הוא חלה הוסיפו לו גם את השם חיים. עשר שנים הוא שכב במיטת חוליו, ולמרות מחלתו הוא המשיך לכתוב ספרים- ספרי הלכה רבים וחשובים. כל רבני מרוקו היו מתאספים בביתו ודנים יחד איתו  בדברי התורה, ועל פיו יישק דבר.

להוריי קראו אליהו וימנה בן יעיש הם נולדו בשנת 1917 במרוקו.ביתנו היה בית שחינך לדרך ארץ ומשמעת. בביתנו דיברנו במרוקאית=ערבית מדוברת. ובבית הספר דיברנו בצרפתית, בנוסף לכך למדנו גם ערבית ואנגלית. אני למדתי בבית ספר אליאנס.

בשנת 1959 אני ובעלי התחתנו היתה לנו חתונה מצומצמת מאוד היא הייתה בעיקר למשפחה . המתנות שקיבלנו בחתונה היו כוסות, צלחות וכלים שימושיים לצרכי הבית.

אני הייתי בגיל 28 כשהחלטנו לעלות לארץ. עלינו יחד עם שלושת ילדינו. בעלי היה מעורב בפעילות ציונית במרוקו,ולכן היה חשוב והכרחי שהכל יעשה בסתר. יצאנו באמצע הלילה מביתינו לאיזו נקודת מסתור ומשם המשכנו עד שהגענו לקזבלנקה- עיר הנמל במרוקו. משם עלינו על האוניה והפלגנו למרסי שבצרפת. למחנה קונדרנס- היה זה מחנה עולים במרסי. שם התרכזו היהודים מארצות צפון אפריקה והמתינו לאוניה שתגיע ובה הם יפליגו לארץ ישראל. במחנה הזה שהינו חודש ימים. ומשם הפלגנו באוניה לארץ ישראל, לנמל חיפה.

הגענו לחיפה, שם התארחנו אצל גיסי, אח בעלי שהיה כבר ותיק בארץ. לאחר שבוע עברנו ללוד למעונות אקדמאים. הדרך היתה ארוכה וקשה.

יותר מאוחר עבדתי בגני ילדים בבאר שבע והיום אני סבתא לנכדים.

תשע"ו