מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי זינגר, נולדתי בשנת 1947 במחנה עקורים בעיר איכשטט שבגרמניה. עלינו לארץ בשנת 1949 באונייה 'עצמאות', היינו שלושה אחים והורים שעברו את השואה בפולין.

בני המשפחה של ההורים ניספו על ידי הנאצים בשואה האיומה. בארץ הקליטה הייתה קשה מאוד ללא שום תנאים. בהתחלה גרנו באוהלים ולאחר מכן עברנו לשכונת הדר יוסף בתל אביב. בדירה קטנה היה לנו מקרר ששמנו בו קרח לקירור, האוכל חומם על פתיליה על נפט ולחימום הבית בחורף. שם נולדו עוד שני אחים, היינו חמישה אחים. היה מאוד קשה בתקופה הזאת ללא כל מה שהיום יש בחיי משפחה. בתקופת הילדות ובבית הספר היתה לי תקופה יפה של חברים מהשכונה, ידענו לנצל כל יום בצורה שונה. משחקים שהיום לא שמעו עליהם כמו גולות, גוגואים, שבע אבנים, תופסת, קלאס, קפיצה בחבל ועוד…. חיינו ללא כל החידושים האלקטרוניים של היום כמו מקררים חשמליים, מזגנים, תנורים, טלפונים, טלויזיות, מחשבים, אייפדים, מקרוגלים ועוד….

אני וחבריי בשכונה

בנערותי

שעון וטרנזיסטור או רדיו טייפ ודיסקמן היו מתנות מיוחדות. סיימתי בית ספר עממי דתי 'מורשת' בהדר יוסף, לאחר מכן למדתי בבית ספר תיכון מקצועי 'שבח' בתל אביב, שם למדתי את מקצוע המכונאות. היו לנו שיעורי גדנ"ע שהכשירו אותי לצבא, יצאנו גם לצעדות וטיולים. הכרתי שם הרבה חברים חדשים. הייתי בתנועת הנוער העובד והיו שם הרבה חוויות, פעילות חברתית, טיולים, ומחנות עבודה.

אני בגדנ"ע

הייתי גם שחקן כדורגל בליגה ב' בקבוצת הפועל צפון תל אביב. שירותי צבאי היה בחיל האוויר כמכונאי. היה לי שירות מהנה ושם גם התחלתי ללמוד את החיים ולחיות בצורה עצמאית יותר.

בעת שירותי הצבאי

לאחר השיחרור התחתנתי ועברתי לגור בבאר שבע, שם עבדתי במפעלי ים המלח בסדום. במפעל מיצרים אשלג, ברום, מגנזיום, מלח ועוד כימקלים נוספים.

התקופה במפעל הייתה בשבילי תחילת החיים של משפחה עם ילדים, ואחריות של לדאוג לכל הצרכים בבית.  עבדתי שם בדוברות כעובד אחזקה. הייתה לי שם תקופה מיוחדת של הכרות עם עובדים וחברים חדשים, למדתי על היצור של החומרים הכימיקליים שהיו והינם גם היום לשימוש בארץ ובעולם. הדוברות שטו בבריכות מיוחדות וכבלים מפלדה משכו אותם מסוללה לסוללה, וכך קצרו את החומר שבבריכה שנקרא קרנליט. המשאבות שבדוברה העבירו את החומר למפעל בצינורות ושם יצרו את החומרים לשימוש.

אותות הצטיינות בעבודתי 

אני במפעל

עם חבריי לעבודה

התהליך עצמו מאוד מעניין. בדוברות היו לפעמיים תקלות שהיינו צריכים לעבוד עליהן ולתקן אותן במקצועיות רבה – והצלחנו. קיבלנו הערכה על העבודה הקשה בתנאים הקשים בסדום. גם היום יש לי קשר עם החברים שאיתם עבדתי במפעל, וכן עם חברים שאיתם שירתי בחיל האוויר.

היום אני עדיין עובד עם יוסי ביילין השר לשעבר, כעוזר ונהג פרטי.

הזוית האישית

סבא יוסי: לסיום עליי לציין בהתרגשות את ההנאה שהייתה לי בתכנית הקשר הרב דורי בהדרכת המורה מיטל זעפרני יחד עם נכדתי אגם אברהם. זו חוויה מאוד מרגשת להכיר סבים וסבתות ולשמוע גם מהם ומהנכדים שלהם סיפורים מאוד מעניינים ומיוחדים. הפגישות היו מאוד מעניינות בכל מיני נושאים שאף פעם לא עברתי אותם.

הנכדה אגם: במהלך התוכנית למדתי על עברו של סבא ונהניתי מאוד מהעבודה והתחקירים בתכנית הקשר הרב דורי. למדתי על דברים שלא ידעתי. אני מאחלת לסבא שתמיד תמשיך להיות כמו שאתה: סבא אוהב, מפנק, דואג ותמיד עוזר כשצריך! אני מאחלת לסבא בריאות, שמחה, אושר ונחת מאיתנו הנכדים, ובנוסף שנמשיך לשמור על קשר טוב כמו שתמיד היה לנו ועדיין יש לנו!