מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי נעמה, אני גרה בקיבוץ חולדה כבר ארבע שנים, לפני כן אני ומשפחתי גרנו במודיעין. אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי עם סבי חיים. סבי חיים נולד במקסיקו בעיר מונטריי ועלה לארץ בגיל 21 ועד היום גר במדינת ישראל בעיר מודיעין.

הנושא המרכזי השנה הוא אהבה. אני וסבא בחרנו שני סיפורי אהבה שהשפיעו על מהלך החיים של סבא והמשפחה.

הסיפור הראשון מדבר על סיפור האהבה של ההורים של סבי. הסיפור השני מדבר על האהבה בין סבי וסבתי ומשולבת בו גם אהבה לארץ ולמשפחה

סיפור אהבה חוצה יבשות

הוריי נולדו והתגוררו בעיירות סמוכות בפולין. בעיירה של אמי, שהייתה עיירה של הסבים של אבי – אליהו. אבא שלי היה בא לבית הוריי אמי-שרה לקרוא עיתון יידיש ושם הכיר את אמי. התפתחו יחסים ביניהם אך לא הבשילו לכדי חתונה עקב השוני בתכניותיהם. אמי שהייתה ציונית, רצתה לעלות לארץ ואבי רצה  לנסוע לחפש עתיד כלכלי לעצמו וגם כדי לעזור למשפחתו הגדולה שנותרה מאחור. הוא הציע לה נישואין בכל עת, אך היא עמדה על כך שחשוב קודם לעלות לארץ. הוא הציע לה שתבוא אליו כאשר יתבסס בחו"ל, התכוון בארה"ב, אך הגיע למקסיקו. היא הבטיחה לו שאם יוכל לשלוח לה כרטיס היא תבוא אליו. קיום הבטחה היה ערך חשוב בעיניה. היא עלתה לארץ, פלשתין שלפני קום המדינה, עבדה כחקלאית בחווה שנקראה "משק הפועלות" וחיכתה להזמנה מאבי.

כעבור כשנתיים של המתנה, הגיעה ההזמנה עם הכרטיס והיא החליטה ללכת עם הלב ולנסוע. במשך חייהם לא הבחנו באהבה, לא היו סימנים של חיבה, לא חיבוקים ולא החזיקו ידיים בפומבי. אך כנראה שהייתה אהבה. היא עזבה את הרעיון של הגשמה ציונית ונסעה לאמריקה באנייה עם חנייה בצרפת. למרות שהוריה היו בפולין היא לא נסעה להיפרד מהם, למרות שלא הייתה כל וודאות שתוכל לפגוש אותם שוב, היטלר כבר היה, הכירו בשלטון בגרמניה והרגישו את רוחות המלחמה והאנטישמיות באירופה.

היא הגיעה באנייה לניו יורק ומשם באוטובוס חצתה את כל ארה"ב עד הדרום, לגבול עם מקסיקו. המסע ארך כשבוע והסתיים בעיר הגבול: "LAREDO",  שם אבי חיכה לה.

באותו יום העמידו חופה והתחתנו כדת משה וישראל. כזוג נשוי נסעו ביחד למונטריי והקימו את ביתם המשותף.

זה מוכיח שלמרות חוסר הסימנים הייתה אהבה, נולדנו ארבעה ילדים והקימו משפחה נהדרת.

מביקור תמים לאהבה גדולה

בילדותי המשפחה החליטה שעולים לארץ כי יש לנו כבר מדינה. עלינו ההורים וארבעת הילדים בכוונה להתיישב בארץ. השנה הייתה 1950, היה צנע בארץ והיו קשיי פרנסה שמאוד העיקו על ההורים. לאחר כשנה עזבנו חזרה למקסיקו.

אני חזרתי כעבור 13 לארץ בגיל 21 לקיבוץ אור הנר, יישוב ספר מול רצועת עזה, במסגרת תנועת נוער חלוצית. חייתי בקיבוץ, התבגרתי, רכשתי ניסיון ומקצוע ובסך הכל היה לי טוב.

יום אחד הגיעה לקיבוץ בחורה מירושלים, שבאה לבקר את חברי יעקב שהכירה כאשר הוא ביקר במקסיקו והיא שהתה שם באופן זמני עם הוריה. מצאה חן בעיני והתחלתי לבקר בירושלים באופן קבוע, גם היא התחילה לבקר אותי בקיבוץ בסופי שבוע.

הרומן נמשך כשנה, ביקורים הדדיים ובילוים בקיבוץ ובעיר. התאהבנו והחלטנו להתחתן. היא לא הסכימה לבוא לגור בקיבוץ ולכן עברנו לירושלים. הקמנו משפחה ובית עם שלושה ילדים מדהימים:

אלון הבכור, נשוי למאיה ולהם שתי בנות: עדי ונועה.

לילך שנשואה ליואב והיא הסנדוויץ', ולהם שלושה ילדים: יותם, אסף ונעמה.

דלית שנשואה לרני ולהם שני בנים: טל ויובל.

אני מאד גאה במשפחתי ואוהב את כולם אהבת נפש.

הזוית האישית

נעמה: מאוד נהניתי לעבוד אתך וללמוד דברים חדשים שלא ידעתי עליך בנוסף גם למדתי על סבלנות כי לך יש המון ולמדת אותי להיות סובלנית.

חיים: נהניתי מאוד במהלך המפגשים, והיה לי העונג להשתתף יחד עם נעמה. נהנתי לראות את נעמה מייצרת, מפיקה ומביעה רגשות. למדתי רבות על נעמה והקשר שלנו, התנסתי במחשבים ונהניתי מאוד עם האנשים החדשים שהכרתי.