מאגר סיפורי מורשת

סבתי שרה נולדה בשנת 1949, ברמת גן.

סבתי גדלה בבית שלא היה בו הרבה כסף, ולכן חוותה קשיים, כמו למשל שלא יכלה להיות בגן ילדים מפני שלהוריה לא היה מספיק כסף בשביל זה. בין החלטותיה הראשונות, הייתה ההחלטה להשתתף בחוג ריקוד – חוג בלט. דודתה, אחות אימה, שהיה ביניהן קשר מאוד חזק, הייתה לוקחת אותה ללמוד בלט במרכז אומנויות בתל אביב, היא למדה בלט כשנה.

בילדותה היא גם חוותה תקופת צנע, והיא מספרת שלילדים לא תמיד היה מה שהם רצו, אך הם הסתפקו במה שיש להם.

לדודתה השנייה, מרים, ניצולת שואה, לא היו ילדים מפני שבשואה היא חוותה ניסויים על גופה, ולכן גם בין סבתי לבינה היה קשר מאוד חזק כי היא מאוד אהבה ילדים. דודתה הייתה מטפלת בה בזמן שההורים של סבתי היו בעבודה. סבתי למדה בבית הספר "הגליל" ביד-אליהו. סבתי לא סיימה את בית הספר, היא למדה עד כיתה ח', מפני שהייתה צריכה לעבוד וללמוד כדי לעזור להוריה. בבגרותה, רצתה ללמוד ספרות ולהיות ספרית, היא נסעה לתל אביב לשם כך, ומידי יום כשהייתה נוסעת באוטובוס, הייתה פוגשת כל פעם את אותו נהג. היא לא ידעה שבעתיד הוא יהיה בעלה. הוא היה מקדיש לה שירים מזרחיים וקונה לה מסטיקים וכולם היו צוחקים. בגיל 17 היא התחתנה עם אותו נהג ששמו אליהו פורת ז"ל, סבי, שמבוגר ממנה בעשור.

היא לא התגייסה לצבא מפני שהתחתנה בגיל צעיר ונכנסה להריון. סבתי גם לא למדה באוניברסיטה, ועל כך היא מאוד מצטערת. היא מספרת שאם היא הייתה חוזרת אחורה בזמן, היא הייתה מממשת את הזמן שלה ומתגייסת לצבא, ולאחר מכן הולכת ללמוד באוניברסיטה. סבתי מספרת שאם הייתה מתגייסת לצבא, חייה היו משתנים מקצה לקצה. סבתי מרגישה תחושת החמצה ופספוס על שלא השקיעה במידה מסוימת בלימודים שמעניינים אותה, כמו פוליטיקה ועיתונאות, שלא השקיעה בעצמה ושלא התגייסה לצבא. היא מאמינה שהיא יכלה ליהנות יותר בחייה אילו התגייסה. היא גם מאמינה שהייתה מצליחה ליהנות יותר אילו מימשה את יכולותיה האקדמיות, שכן אז היא הייתה נהנית מטיסות לחו"ל, ימי כיף ודאגה לעצמה ולילדיה, לבעלה ולעבודה.

כיום לסבתי יש ארבעה ילדים ו-18 נכדים.

כשסבתי הייתה בערך בת שישים, היא התנדבה במקום שנקרא ויצ"ו לנשים מתנדבות, שבו היא עזרה לילדים בסיכון, ילדים שאין להם בית וכדומה.

סבתא שלי מאוד אוהבת בגדים, והיא שמה לב תמיד לכל מה שאנחנו לובשים, לכן כשאנחנו לובשים משהו שמוצא חן בעיניה היא תמיד אומרת: "זה נורא מודרני", ותמיד כשהיא אומרת את המשפט הזה אנחנו צוחקים.

הזוית האישית

מוריה: מאוד נהנתי לראיין את סבתי ולמדתי הרבה דברים עליה. למשל, שהיא חוותה תקופת צנע בילדותה, שהיא התחתנה בגיל צעיר, היא לא התגייסה לצבא, ועוד. סבתי סיפרה שהיא מאוד נהנתה ושמחה שראיינתי אותה, ושהיא שיתפה אותי בחייה.