מאגר סיפורי מורשת

ילדות ומשפחה

שמי אירנה לוין ואני רוצה  לספר את סיפור חיי: נולדתי בשנת 1959 ברוסיה בעיר חאבארובסק. מקור שמי הוא מסבתא שלי שקראו לה אירנה. שם משפחתי הוא לוין, לפני שהתחתנתי בפעם הראשונה היה לי שם משפחה שלא אהבתי, וכשהתגרשנו שיניתי את שמי. בפעם השנייה שהתחתנתי החלטתי להישאר עם שם משפחתי המקורי. נולדתי ברוסיה ועברתי לישראל אחרי שבתי החליטה ללמוד בישראל ועליתי אחריה. עליתי לארץ בגיל 49, בשנת 1999.

במשפחתי הייתי בת יחידה אבל הייתה לי אחות חורגת והתייחסנו אחת לשנייה כמו אחיות. אחותי הייתה  גדולה ממני, היא התקשתה בלימודיה בבית הספר. היו לה בעיות של קשב וריכוז בעוד שאני הצטיינתי בלימודיי בבית הספר, לכן עזרתי לה בהכנת שעורי בית ולקראת המבחנים. בילדותי בעיקר למדתי ועזרתי לאמי בכל עבודות הבית. בילדותי אהבתי לצייר והיה לי חלום להיות ציירת, אך אהבתי גם טבע  וחלמתי להיות מדריכת  טיולים.

כמנהג חגגנו בבית חגים קטנים שלא הרבה אנשים היו חוגגים ומנהג זה עבר במשפחה מדור לדור. בכל האירועים האלו אמא שלי הכינה מאכלים מיוחדים כמו ברווז. היא ניסתה ללמד אותי להכין מאכלים אלו אך אני הייתי שקועה בלימודים, כך שלמדתי להכין אותם בשלב מאוחר יותר, כשהתחלתי לעבוד ואמי הזדקנה. ביקשתי ממנה שתלמד אותי כיצד לבשל. הברווז שהכינה הרגיש מיוחד ושונה, וכל פעם מאז כשאני מכינה ברווז למשפחה זה מזכיר לי אותה.

בילדותי הייתי בבית ספר בו המשמעת הייתה קשה והלימודים היו ברמה גבוהה. אחר הצהריים נהגתי לשחק עם חברותיי מבית הספר, היינו משחקות משחקים פשוטים כמו קלאס או משחקי קלפים. בגן לימדו אותנו ציור ורוסית והיו לנו הרבה חופשים כי הגננת שלנו הייתה חולה. למדתי בתיכון שלוש שנים וזה היה מאוד קשה, כי למדתי ועבדתי באותו זמן. היה לי מעט זמן ללימודים ובקושי ישנתי עד שהשגתי את מטרתי וסיימתי לימודי משפטים. עבדתי כעורכת דין במשך 7 שנים. עליתי לארץ בשנת 1999 עם המשפחה שלי. הם היו איתי במשך שנה ואז חזרו לרוסיה, ואני נשארתי עם בעלי והבן שלנו בארץ. בהתחלה גרנו בהר יונה ואז עברנו לשכונה הדרומית. מאז כל המשפחה הקרובה גרה סמוך אחד לשני.

אהבה

בבית הספר היה ילד שהציק לי וכל הזמן רבנו, אך בעצם ברבות הימים ילד זה הפך להיות בעלי הראשון. כשגדלנו הבנו שאנחנו אוהבים אחד את השנייה והתחתנו. גרנו בעיר קטנה שלא הייתה מפותחת, היו לנו קשיים כלכליים ולכן נאלצנו לעבור לחיות בעיר אחרת כדי להתפרנס טוב יותר. סמוך למועד חתונתי אמי נפטרה. לפני מותה היא העניקה לי את הטבעת שלה שהיא מאוד אהבה וקיבלה במתנה בגיל 50. ענדתי את הטבעת במשך כ- 30  שנה עד שהיא נשברה ומאז לא נותר לי שום חפץ מוחשי מאמי, רק הזיכרונות.

האירוע הכי שמח שהיה לי בגיל ההתבגרות שלי הוא הרגע בו בעלי לקחת אותי למסעדה יפה ביום ההולדת שלי, וכל החברות שלי היו שם ופשוט מאוד התרגשתי כי זו פעם ראשונה שארגנו לי מסיבת הפתעה. בדרך כלל אני זו שמארגנת הפתעות ומסיבות לאחרים. אבל למחרת היום אחרי היה לי רגע עצוב בו נכשלתי במבחן בגרות. ניתנה לי עוד הזדמנות לעבור את הבחינה, כי הייתה לי מורה נחמדה.

 כיום

יש לי הרבה מנהגים רוסיים ואני מנסה לקיים כמה שיותר מהם. אני נוסעת לטייל בחו"ל לעתים קרובות ואף חזרתי לרוסיה לבקר משפחה שנשארה שם. במסגרת טיוליי ביקרתי בספרד, בברצלונה, בצרפת ואפילו הייתי עם אחד מהנכדים שלי בירדן. אחד מתחביבי הוא להכיר את ההיסטוריה של מקומות שונים בעולם.

תחביב נוסף  שלי זה מוזיקה קלאסית: לא רק לשמוע אלא גם לנגן. לימדתי את בני כיצד לנגן בצעירותו. ברוסיה הייתה לי השכלה טובה אבל בגלל המעבר לארץ וקשיי השפה נאלצתי לוותר על העבודה שלי. בארץ עבדתי כמוכרת בחנות צמחים. זה היה כיף כי אני אוהבת צמחים ופרחים וטבע, למרות שהייתי רוצה ללמוד איך להיות מדריכת טיולים וללמד אנשים על צמחים היסטוריה וכו'. אני חושבת שזה חשוב מאוד חשוב לדעת מידע בטיול, מה מאפיין כל מדינה.

כיום יש לי 2 נכדים בארץ ויש לי עוד 2 ברוסיה. הם גרים קרוב אלי. אחד מנכדיי מתכונן לבגרויות ואני אומרת לו שחייבים ללמוד ולהשקיע בלימודים כדי להצליח בחיים.

הזוית האישית

נור: כשהכנתי את העבודה עם סבתא שלי בהתחלה לא הכי נהניתי וחשבתי שזה ייקח המון זמן. בסוף עם הזמן התחלתי להתעניין וזה היה פשוט כיף לשמוע על העבר שלה.

סבתא אירנה: אני ונכדי בילינו יחד שעות רבות בכתיבת העבודה ושנינו נהנינו להכין אותה. כמו כן, שנינו למדנו ממנה רבות וזה הידק את הקשר בינינו.