מאגר סיפורי מורשת

שמי מלכה בצעירותי נקראתי רגינה (פרוש שמי בצרפתית). נולדתי בשנת 1954 בקריית ים שבחיפה להורים שהגיעו ממצרים בשנת 1949.

למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי דתי בקריית ים. כל בוקר היינו מתכנסים בחדר האוכל לתפילה וגם בשעת ארוחת הצהריים היינו מברכים את ברכת המזון. שנות בית הספר היסודי זכורים לי כשנים שבהם התקרבתי לדת ולמדתי להכיר את התפילות השונות.

בילדותי, גרנו בבית שבו היה חדר אחד בו גרנו כל המשפחה, בנוסף היה מטבח קטן ושירותים. בחדר הזה התנהלו כל חיי המשפחה. מאחר והבית היה קטן היינו יורדים לשכונה ושם היינו פוגשים את ילדי השכונה ומשחקים יחד. היו לנו המון משחקים קבוצתיים, היינו לוקחים מקל עץ, משחיזים את קצוותיו, עם מקל נוסף מכים על קצה המקל, נותנים שוב מכה ומעיפים אתו כמה שיותר רחוק. המעיף הכי רחוק הוא המנצח.

בגיל 13 עברנו עם הוריי לנצרת עילית וכאן כבר קיבלנו דירה גדולה יותר אותה הוריי קנו. בנצרת עילית למדתי בבית הספר התיכון משה שרת וסיימתי את לימודיי בתיכון. לאחר התיכון עבדתי בבנק לאומי כשנה עד לגיוסי לצבא, שירתתי בחיל השריון וסיימתי את שרותי בהצטיינות, בדרגת סמל.

מיד לאחר הצבא התגייסתי למשטרת ישראל ועבדתי בתור רשמת. שם הכרתי את בעלי יוסף והתחתנו. הייתי אז בת 22. נולדו לנו שלושה ילדים. .כשבני הקטן היה בן 9, יצאתי לעבוד, עבדתי כמנהלת חשבונות במשך 20 שנים, עד פרישתי לגמלאות.

הזוית האישית

דניאל טוריקשוילי: אהבתי את רעיון העבודה ואיך שהוא מתבצע. נהנתי לראיין את סבתי ולשמוע על מהלך חייה.