מאגר סיפורי מורשת

סיפור על סבתא שלי:

ברצוני לספר את הסיפור על סבתא שלי ושמה יבגניה וורוביובסקי. סבתא שלי נולדה בשנת 1946 לאחר מלחמת העולם השנייה בבלרוס, היא הייתה תלמידה מצטיינת, קיבלה פרסי לימוד, היא סיימה את לימודיה בהצטיינות ועשתה 2 תארים בכלכלה.

לאחר מכן הכירה את סבא שלי והתחתנו לאחר מספר שנים ונולדו 2 בנות, שהן אמא שלי ודודה שלי. סבתא שלי הייתה אמא למופת, אמא שלי תמיד מספרת עליה שהיא הייתה כמו חברה טובה שלה, שהיא יכלה לסמוך עליה ולספר לה על כל דבר.

לסבתא שלי היו המון חברים, היא טיילה בכל העולם ולא נחה לרגע, פשוט סופר וומן. סבתא שלי הייתה מאוהבת במוזיקה ובאומנות, היא הייתה תמיד לוקחת את אחותי למוזיאונים ולקונצרטים בטענה שכל ליידי צריכה להכיר את כל ענפי התרבות.

סבתא שלי הייתה דמות למופת, היא הייתה חכמה, בעלת חוש הומור מפותח, חברה לחיים. אני זוכר שסבתא שלי בכל פעם שאמא שלי עבדה היא הייתה תמיד לוקחת אותי ואת אחותי לפארק או שהיינו מסתובבים בעיר העתיקה ובדרך חזרה היינו קונים לעצמנו גלידה. בכל פעם שהייתי עצוב כי אמא שלי לא הייתה לידי היא הייתה תמיד מפנקת אותי ומחבקת אותי, היא הייתה תמיד עוזרת לי בשיעורי בית ואני הייתי תמיד בתור פיצוי על כך שלא ידעתי שאלה והיא הייתה נאלצת להסביר לי אותה מספר פעמים הייתי מלמד אותה מילים חדשות בעברית.

סבתא שלי תמיד אהבה ללמוד דברים חדשים. עכשיו, אתם שואלים את עצמכם למה חזרתי מספר פעמים על המילה "הייתה"? אז הנה התשובה שלי: לפני כמעט 3 שנים גילו אצל סבתי מחלה שמה אלצהיימר, ומאז אותו יום המחלה שינתה את כל חיינו ואת היחסים איתה. במשך השנים הייתי רואה אותה מחמירה יותר ויותר, הכל התחיל בכך שהתחילה לשכוח דברים בסיסיים לדוגמא כיצד לפתוח את הברז. הרגשתי שמאותו היום בו גילו את המחלה היא לא תחזור למה שהיא הייתה. למרות המחלה האיומה הזאת עדיין שמרתי את מערכת היחסים בינינו, אנחנו נוטים לבקר אותה מידי פעם ולפנק אותה בממתקים בכדי להקל עליה קצת, למרות שלפעמים אני כועס עליה על כך שלא מצליחה לזהות אותי, אני אף פעם לא אשכח את כל מה שחוויתי איתה ואני עדיין אמשיך לאהוב אותה.

הזוית האישית

כתבתי על סבתי האהובה למרות שלא יכלה להשתתף איתי בתכנית. אבל אני כן זוכר ולא אשכח את הימים הטובים בטרם חלתה, בהם בילינו ולמדנו יחד.