מאגר סיפורי מורשת

סבתי ברטה פטיחוב נולדה באוגוסט בשנת 1949 ברוסיה.

כאשר הייתה בת שלוש או ארבע היא לא ידעה שהיא יהודייה, למרות ששמה לא היה שם רוסי ולאמה קראו חווה.

כאשר היא ואמה היו יוצאות לרחוב, מחוץ לביתן, כולם קראו להן בשמות גנאי, כמו "יהודייה מסריחה". אלו היו הרגעים בהם הבינה שהיא יהודייה ושהיא חיה בארץ לא שלה. מה שבמיוחד חידד לה את ההבנה הזו, היתה ההבחנה שלה בכך שיהודים גרים ברוסיה, רק במקומות מאוד ספציפיים, והיא ומשפחתה גרו במקומות האלו. המדינה חשבה שיהודים במקומות שונים בארץ, זו סכנה אז הרשו להם לגור רק במקומות די מבודדים.

אמה של סבתי ברטה  לא רצתה שברטה תלמד יידיש. ברטה לא הבינה למה, ומדוע כך הדבר. אחרי מספר שנים היא הבינה, שסבתה למדה מכיתה א' עד י' את כל המקצועות ביידיש, והיא לא הבינה מכך כלום.  לכן, לאור ניסיונה רצתה לחסוך את הקושי מברטה. ולכן דאגה שברטה תלמד את שנות בית הספר ברוסית בלבד. לאחר  שסיימה את לימודיה בבית הספר ברטה נישאה לסבי, ונולדה אימי, נטליה. כאשר אימי הייתה ילדה צעירה, התגרשו הוריה וסבי נישא לאישה אחרת, ומאז נותק לגמרי הקשר בין אימי לאביה. סבתי נישאה בשנית ונולדה דודתי רעיה.

לאחר שלושים  שנה ברוסייה, ברטה ומשפחתה החליטו לעבור לאוזבקיסטן. הם גרו שם כעשר שנים. אימי רצתה לעלות לישראל, אבל ברטה רצתה

לדחות את העלייה,  בשנה או שנתיים. אימי התעקשה ובשנות ה-90 עלתה כל המשפחה לישראל.

ברטה חששה  שיהיה קשה לחיות פה אבל המציאות הראתה אחרת, היה יותר קל משחשבה. ברטה שאפה עבור אימי, שתהיה אחות או רופאה.

בתחילה אמא שלי רצתה מקצוע אחר,  אבל בסוף שאיפתה של אמה ברטה, התגשמה. כיום אימי עובדת כאחות בקופת חולים לאומית.

ברטה גרה בביתה בשכונת רסקו, בנוף הגליל, ועובדת בחנות בגדים ליד ביתה.

הזווית האישית

ניר – נהנתי לשמוע את סבתי מספרת את תולדות חייה. למדתי דברים חדשים על עברה.