מאגר סיפורי מורשת

הסבתא שרה בייטש מספרת לנכדתה ברכה נחימובסקי:

שמי שרה בייטש, נולדתי בז' אדר תשי"ט 1959 בירושלים למשפחת מייזליש.

הוריי דיברו ביניהם, ביידיש ועם הילדים דיברו בעברית. היינו שלושה ילדים: אני, שרה, אחי שמוליק ואחותי איטה.

גרנו בירושלים בשכונת גאולה, גאולה היא אחת השכונות המרכזיות בחיים היהודיים והחסידיים בירושלים. יש בה בתי מסחר רבים, מוסדות תורה וחסידות רבים קבעו את משכנן במקום. גרנו בבניין הכי גבוה בשכונה, ובבית הגבוה ביותר, בקומה החמישית, כדי להגיע הביתה היינו צריכים לטפס שמונים ואחת מדרגות, ללא מעלית, כמובן.

אמי הייתה אם הבית במוסד לילדים יתומים "ציון בלומנטל" השוכן בתחומי השכונה. בכל שבת סעדו אצלנו עשרה ילדים מהמוסד.

חייתי בבית חם וטוב. אמי הייתה בשלנית מעולה. המאכלים שזכורים לי במיוחד הם: "ברונג'נס" – חציל בעגבניות בנוסח ירושלמי, "רוסלה"- תפוחי אדמה וקציצות, ו"קרנבטע" – כרובית מטוגנת ומבושלת בטעם חמוץ- מתוק. המטבח הירושלמי היה בניחוח של הספרדים הטהורים של ס"ט.

למדתי בבית הספר היסודי "בית יעקב", והמשכתי גם בתיכון "בית יעקב". בשבתות השתתפתי בפעילות של ארגון בנות "בתיה". לאחר הפעילות אהבנו לשחק ב"קלאס" .

כשהייתי בגיל שמונה פרצה מלחמת ששת הימים. את כל ימי המלחמה העברנו במקלט. אמי הייתה מגויסת במוסד בו היא עבדה, להאכיל את החיילים ששהו במחנה שהוקם במתחם בית היתומים.

כשהייתי בגיל חמש עשרה התחוללה בארץ עוד מלחמה, מלחמת יום הכיפורים, למדתי אז כבר בתיכון, בסמינר בית יעקב, אני זוכרת את הטנקים, שעברו דרך הסמינר לכיוון צפון, לחזית הצפונית נגד סוריה.

הוריי, אבי ואמי, הינם ילדי ירושלים עם שורשים עמוקים בה, אני עצמי דור תשיעי בירושלים. משפחתה של אמי, מצד סבי, מגיעה מפקיעין שבצפון.

הזוית האישית

ברכה נחימובסקי: תודה לך סבתא, ששיתפת אותי בסיפור שנות ילדותך המרתקים.