מאגר סיפורי מורשת

רג'ינה מאייר נולדה ב – 10 למרץ  בשנת 1923 למשפחת חקלאים בכפר קטן טריפ, ביקסד שלפני המלחמה היה באזור הונגריה.

בכל שנות ילדותה גדלה והתחנכה בכפר טריפ,בהגיעה לגיל 19 נלקחו מהכפר היא בני משפחתה סבתא, הוריה ושמונת אחייה ע"י המשטרה ההונגרית לאזור סאטו-מארה שם הועלו לרכבות והועברו לאושוויץ בפולין. באושוויץ הועברו סלקציה ע"י הצורר הנאצי מנגלה שבחר את רג'ינה  ואחותה לעבודות פרך ואת שאר משפחתה להעביר למרחצאות (תאי גזים)

בזמן הסלקציות לאחר הירידה מהרכבת בחרה אחותה להצטרף לשאר בני המשפחה, כיוון שלא ידעה מה הולך לקרות, בחרה להיות עם משפחתה ולא עם אחותה שהועברה לעבודות פרך. כך ללא ידיעתם הובלו בני המשפחה למרחצאות הגזים והושמדו ללא ידיעתם.

רג'ינה ללא ידיעה המשיכה למחנאות העבודה בברגן בלזן שהיה בזמנו מפעל נשק שם עבדה עבור  הנאצים  בייצור של קנים לתותחים  ששימשו למלחמה בזמנו. בסיום כל יום עבודה הועברו להמשך  שהייה  בדכאו שם היו ישנים ונספרים בכל בוקר וערב .

לאחר 9 חודשים של עבדות פרך ללא הפסקה וכמעט ללא שינה בזמן פריצת מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 הפציצו האמריקאים  את מחנה דכאו, כיוון שלא היה לנאצים לאן להחזיר את היהודים כינסו אותם במקלטים באזור ברגן בלזן שם הסתתרו מההפצצות של בנות הברית שהפציצו את כל מחנות ההשמדה ומפעלי הנשק של הנאצים.

בזמן העבודה באותו מחנה היה מקרה בו נאלצה להתחנן על חייה מול קצין גרמני שרצה לירות בה כיוון שהיא ענתה לו. למזלה מנהל המפעל הסיט את ידו של הקצין והכדור שנורה פגע ברגלה. במשך כשבועיים היא המשיכה לעבוד כשכדור תקוע ברגלה ובאותו הזמן כשהיא מנסה לשרוד את התופת הגיעו האמריקאים לעיר בברגן בלזן ופרצו למפעל בו עבדה. רופא אמריקאי שטיפל בא והחליט לתת לה את החיסון שהיה שלו הציל את רגלה ואת בריאותה ממחלת הטיפוס שפגעה בה עקב הפציעה ברגל.

לאחר סיום המלחמה חזרה לביתה שבביקסד רק שהפעם היה זה בשטח רומניה. רק לאחר שחזרה לביתה ובדקה מול הרשויות מה קורה עם משפחתה ומדוע לא שוחררו עדיין נאמר לה שהם נרצחו במחנות ההשמדה כבר בתחילת המלחמה.

סבתא רבתא רג'ינה נולדה בשנת 1923 בטריפ נפטרה בשנת 1978 בישראל בגיל 54.

הסיפור נכתב לזכר סבתא רג'ינה (מאייר) שוורץ ז"ל ת.נ.צ.ב.ה. וסופר ע"י סבא נתן שוורץ, בנה היחיד של רג'ינה וסמי שוורץ ז"ל.

הזוית האישית

הנין שחר: הייתי רוצה לפגוש אותה ולומר לה, שהגשמנו את המשאלה שלה ואנחנו פה, בישראל, משפחה גדולה ומורחבת שנמצאת פה בזכותה ובזכות האומץ לב ויכולת ההישרדות שלה.