מאגר סיפורי מורשת

סבתא תחיה נולדה בעיר תל אביב בתאריך 31 לינואר בשנת 1945 בבית חולים פרויד. היא בת אמצעית לחנה וישראל רבין ז"ל ואחות לרחל ולנטע.

עד גיל 10 היא גדלה בתל אביב רוב שנות ילדותה היו ברחוב פרץ חיות ומשם היא עברה לשכונת אפקה שבצפון העיר עד שהתחתנה. ילדותה עברה עליה במהירות ובנעימים, עם הרבה זיכרונות טובים ושמחים. את כיתה א' עד ה' היא למדה בבית ספר "חשמונאים" שהיום הוא כבר לא קיים. היא מאד אהבה את משפחתה וחבריה ונהנתה מהילדות, היא אהבה ללכת לבית הספר ולתנועת הצופים.

"כילדים היינו נפגשים כל יום ששי בערב משחקים, רוקדים ומטיילים. היינו קבוצה גדולה ומגובשת" היא מספרת ומוסיפה: "את בית הספר אהבתי בעיקר בגלל המפגש עם החברים והמשחקים" (מה שמשותף לשנינו כנראה). היא זוכרת חוויה אחת לא ממש נעימה שהייתה לה בבית הספר, באחד הימים כשלבשה חצאית לבית הספר באו לידה בנים מכיתה גבוהה יותר עם מראות על הנעל והציצו לה מתחת וראו לה את התחתונים והביכו אותה מאד… סבתא הייתה אחת מה"מקובלות" בכיתה. גם אם היו דברים מעליבים בילדות סבתא לא ממש זוכרת אותם.

"כשעברנו לאפקה האזור הזה בצפון העיר רק התחיל להתפתח, אנחנו היינו הבית השלישי בשכונה החדשה. כל האזור היה שדות, חולות, רפת. לבעלי הרפת הערבים היו סוסים ולפעמים הם היו לוקחים אותנו לסיבוב וקוטפים לנו סברסים. האזור היה יפה עם בתים בעלי קומה אחת בלבד". לאחר תקופה, השכונה והאזור החלו להתפתח יותר ויותר וקמו עוד ועוד בתים ורחובות. נולדו שכונות חדשות כמו רמת אביב, נווה אביבים, השדרות הלכו והצטמצמו עד שנעלמו לחלוטין. היום יש שם גורדי שחקים, אוניברסיטה, קניון והנוף השתנה לחלוטין ונעלם.

"היינו הולכים לבית הספר בתל ברוך ברגל ללא תחבורה ציבורית או מכוניות של ההורים שייקחו ויחזירו אותנו, למדתי בבית הספר "אלחריזי" שהוא פעיל עד היום", היא אפילו מכירה ילדים שלומדים בו עכשיו. מבית ספר "אלחריזי" היא עברה בסוף כיתה ח' לתיכון והמשיכה משם ללימודים בסמינר למורים שם היא למדה להיות מורה לגיל הרך, היא חשבה שאולי תצליח לתקן את החוויה שלה, את זה שהיא לא אהבה ללכת לבית ספר ואולי היא תגרום לילדים כן לאהוב ולבוא בכיף לבית הספר.

בשכונה שלה באפקה החיים היו תוססים וסוערים וכל הזמן היה אקשן וכנראה שהיה לה מאד כיף. היו סיפורי אהבה, גם לה היו כמה סיפורי אהבה, עם אחד היה לה סיפור רציני שהוביל לחתונה. עד היום היא בקשר עם הרבה חברים שלה מהילדות יש כאלה שהיא מדברת אתם פעם בשבוע וכאלה של פעם בשנה. "היינו נפגשים בחוץ הולכים למועדון נוער, היו משחקי כדורגל, אופניים שהיינו רוכבים עליהם, היינו מבלים המון בחוץ כי בבתים לא הייתה טלוויזיה, מחשבים, פלאפונים".

סבתא הכירה את אלישע בן יהודה ז"ל באפקה הם גרו באותה השכונה הוא היה מבוגר ממנה בשנה. הם היו באותה חבורה שמחה ועליזה הם היו חברים מגיל 13, הם התחתנו כשסבתא הייתה בת 19 זה היה בשנת 1964. בשנת 1965 נולד עמרי הבן הבכור.

לאחר שאלישע השתחרר מהצבא הוא למד בטכניון שנה במכינה בכדי להתקבל ללימודי ארכיטקטורה. כדי שיוכל לעבוד וללמוד. הוא עבד בחוות שוורים לרביה. סבתא עבדה בתור גננת בעיירת פיתוח שנקראת מגדל העמק. אחרי שנה בקיץ שהיא הייתה צריכה ללדת הם חזרו לתל אביב ללדת את עמרי.

בשנת 1967 כשפרצה מלחמת ששת הימים אלישע שהיה קצין בצנחנים גויס. סבתא שנשארה בקיבוץ הייתה בהריון בחודש חמישי עם אבא שלי. אלישע נהרג, סבתא חזרה לתל אביב להיות עם המשפחה לידה. שתי המשפחות (בן יהודה ורבין) גרו באפקה וכמה חודשיים לאחר מכן אבי עודד נולד.

לאחר שנתיים וחצי סבתא הכירה את סבא ג'פרי דרך אחות של חברה שלימדה אתה ביחד בבית ספר ברמת השרון. אחרי היכרות קצרה והתאהבות מהירה הוא הזמין אותם להתארח אצלו במנצ'סטר לשבועיים, סבא ג'פרי קנה את לב הילדים מיד שהוא הכין להם חדר מלא בצעצועים. היא נסעה לשם עם הילדים ומהר מאד הם התחתנו בשנת 1970 באנגליה. היא הייתה בת 26 כשעברו לגור במנצ'סטר שבאנגליה ומשם לאחר תקופה ללונדון.

בשנת 1974 נולדה דודתי יעל ושנתיים אח"כ דודי ערן. בשנת 1976 הם חזרו לארץ, גרו בסביון שנתיים ואח"כ עברו לרמת אביב. היום יש לסבתא תחיה וסבא ג'פרי היקרים 13 נכדים.

הזוית האישית

איתמר פרידלנד: שמחתי מאד מההזדמנות לשבת עם סבתא ולשמוע סיפורים.