מאגר סיפורי מורשת

משפחתי ואני (סבתא רותי)

סבי (מצד אבי): משה קורנפלד ז"ל.

סבתי (מצד אבי): רחל קורנפלד ז"ל. שניהם נספו בשואה.  נותרו: אחיו של אבי: שלמה קורנפלד ז"ל.

סבי (מצד אמי): מרדכי שיינרמן ז"ל.

סבתי (מצד אמי) שרה שיינרמן ז"ל.

נותרה אחות אמי: דורה שיינרמן-בנבנישתי ז"ל.

כולם נולדו באוסטילה באוקראינה. שני הסבים עסקו במסחר, הסבתות היו עקרות בית.

מצד אבי נותרו מכל ששת האחים והאחיות שני אחים.

מצד אמי נותרו מכל שבעת האחים והאחיות שתי אחיות. כיום איש מהם אינו בחיים.

אבי: הלל קונרפלד ז"ל נולד בשנת 1909.

אמי: אתקה קורנפלד ז"ל נולדה בשנת 1914.

אבי: עסק בניהול בתי הקירור בעתלית. בתי הקירור היו מחסני אגירה ענקיים של מזון בתקופת הצנע.

אמי: הייתה עקרת בית. היינו שתי בנות בבית.

נולדתי בחיפה, גרנו בעתלית מושבה קטנה מעט ילדים בכל כיתה יחס אישי לכל תלמיד.

מעט גם עלי ועל משפחת שרוני:

בגן הילדים ובבית הספר ביליתי את שנותיי הראשונות, לאור זה שהיו מעט תלמידים בכיתה ה' הצטרפנו לילדי הקיבוץ השכן נווה ים, בכל יום נסענו על טרקטור לבית הספר ובחזרה.

בשנת 1950 נולדה אחותי שרה (כיום נשואה אימא לארבעה סבתא לשמונה).

לקראת סוף כיתה ה נפתחה תנועת הנוער העובד במושבה, וכולנו הצטרפנו להוואי החברתי החדש והבלתי מוכר.

לימים כשהתחלתי ללמוד בחיפה הצטרפתי לתנועת הנוער "התנועה המאוחדת", למרות הקושי להגיע בימי שישי ושבת לפעילות בקן.

בסוף כיתה ו' החליטו הוריי לשולחני לתיכון פרטי- חוגים בחיפה, שם ביליתי שש שנות לימוד (כיתה ז'-י"ב.).

לאחר מכן סיימתי שתי שנות לימוד בסמינר למורים ע"ש א.ד גורדון, סיימתי בשנת 1960 כמורה לגיל הרך. באוגוסט 1960 נשאתי, למשה שרוני הי"ד, והתחלתי את עבודתי כמורה בבית הספר היסודי בעתלית.

בשנת 1963 נולד בני הבכור- ארז, בשנת 1966 נולדה בתי- רוית.

בהיות ארז בן 4 שנים ורוית בת שנה, נפל בעלי משה ביום האחרון 9.6.67, במלחמת ששת הימים, בעלייה לרמת הגולן.

בשנת 1971 עזבנו את עתלית בהחלטה נחושה שילדי חשובים מכול ורק במקום מגורים עירוני אוכל לתת להם את מכלול האפשרויות לקידום ולהשכלה רחבה ועשירה. בקיץ 1971 הגענו לרמת-גן, בני ארז התחיל את לימודיו בכיתה ג' בבית ספר "המתמיד" ורוית התחילה את גן החובה רחל. במקביל התחלתי את עבודתי כמחנכת בכיתות ז'-ח'. באותה שנה בסוכות נפטר אבי.

בשנת 1972 החלה רוית את לימודיה בכיתה א' ובשנה לאחר מכן הוקפצה לכיתה ג'. בהמשך, התחילו שני ילדי ללמוד בחוגים למחוננים באוניברסיטת תל-אביב. בשנת 1974 הצטרף אל משפחתנו דוד שדאג לגרעין המשפחתי המתחדש ב: אהבת הארץ-טיולים בכל חלקי הארץ, בחריצותו באהבתו את הילדים ובמסירותו. בהיות ארז בכיתה ח' נקראתי לחנך את כיתתו בשל מורה שעזבה.

בסוף כיתה ח' ארז סיים את לימודיו בבית הספר "המתמיד" והמשיך את לימודיו בבית הספר התיכון "ע"ש דויד קלעי" בגבעתיים, ואני מוצאת את עצמי עומדת בפני לבטים חדשים כאשר עליי לקבל חינוך כיתה ז' שבא לומדת רוית בתי. עם תום שנת הלימודים בכיתה ז' של רוית קיבלתי הצעה לעבור לבית ספר אחר ולהיות סגנית מנהלת.(שנתיים קודם לכן סיימתי קורס מנהלים בסמינר הקיבוצים כשלוחה של אוניברסיטת תל אביב).

רוית סיימה את לימודיה בבית ספר "המתמיד" וגם היא המשיכה את לימודיה בבית הספר התיכון "ע"ש דויד קלעי" בגבעתיים, ואני עברתי לבית ספר "עמישב" בבית ספר זה עבדתי שש שנים כמחנכת כיתות ו'-ח' ועסקתי בסגנות. בשנת 1984 נבחרתי לנהל את בית הספר כאשר מנהלת בית הספר יצאה לשנת השתלמות. באותה שנה שונה שם בית הספר מ"עמישב" ל"יגאל אלון". בסוף השנה הוצע לי לנהל את בית ספר "גאולים". ארבע שנים ניהלתי את בית ספרו ובשנת 1989 הוחלט לצרף את בית ספר "גאולים" עם בית ספר גדול שכן בשם "הגבעה" לבית ספר אחד שמנה כשמונה מאות תלמידים ועליי הוטלה המשימה לנהל אותו. ילדי בית הספר נקראו להגיש הצעות לשם חדש לבית הספר המאוחד. הפור נפל על "גבעולים" (שילוב של הגבעה וגאולים). כמו כן חיברו התלמידים המנון לבית הספר, ובית הספר החל לתפקד כמוסד חינוכי לכל דבר. (ברמת גן וגבעתיים מערכת החינוך עד עצם היום הזה נפרשת מכיתה א' עד כיתה ח'). בשנת איחוד בתי הספר (1989) נפטרה אמי. בשנת 1992 הוענק לבית הספר פרס בית הספר המצטיין, כאשר עיקר תפקודו נסוב סביב נושא "כישורי חיים". בית הספר הפך לאבן שואבת באזור המגורים וסביבתו והורים ביקשו להעביר את ילדיהם אליו.

בשנת 1992 נבחרו שישה מנהלים מדגימים מכל אזור בארץ נציג אחד, שנשלחו לאוקספורד באנגליה ללמוד כיצד להכניס למערכת החינוך בארץ ניהול עצמי בבתי הספר.

אני נשלחתי כנציגת מחוז תל-אביב.

ושחזרתי ניסיתי להכניס את הנושא לבית ספרי, ולימים בהיותי מנהלת/מפקחת על בתי הספר היסודיים ברמת גן הפכנו בהדרגה את כל בתי הספר לבתי ספר בניהול עצמי.

בשנת 1996 נקראתי לעיריית רמת גן לנהל את המחלקה לחינוך יסודי (פיקוח על 33 בתי ספר). בעיריית רמת גן עבדתי עד שנת 2005 כאשר הוכנסו חידושים למערכת החינוך בעיר כמו ניהול עצמי כמו מגמות בבתי הספר (כיתות ספורט, כיתות מחוננים וכו'), הוקם בית ספר מיוחד ללימודים טבע וסביבה, הוקם מרכז טיפולי יישובי-אזורי. באמצע שנת 2005 ומאז אני עושה לביתי.

תפקידים שמילאתי בחיי: ·         מורה לכיתות יסוד בבית ספר יסודי.

·         מורה לחטיבות ביניים (ז'-ט').

·         סגנית מנהל בבית ספר יסודי.

·         מנהלת בית ספר יסודי "עמישב" ברמת גן (לימים שונה שמו ליגאל אלון).

·         מנהלת בית ספר "גאולים".

·         בית ספר גאולים אוחד עם בית ספר הגבעה ושם שניהם הפך לבית ספר אחד ושמו "גבעולים".

·         מנהלת מחלקת חינוך יסודי באגף החינוך ברמת גן.

השבט לבית "שרוני"-"גרובר" ארז: סיים את לימודיו בבית ספר תיכון, התגייס לצה"ל ליחידה צבאית משסיים את שירותו הצבאי החל בלימודי הרפואה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, התמחה בניתוחי חזה (לב-ריאות). נישא ליעל פסיכולוגית קלינית ולהם:

עמית- ילידת 1992.

רועי- יליד 1994.

עמרי- יליד 1999.

איתי- יליד 2003.                    מתגוררים במתן.

רוית: סיימה את לימודיה בתיכון, שירתה בצבא משק"ית חוויה (חינוך וידיעת הארץ) לאחר מכן שימשה כקצינה בבסיס ההדרכה. החלה את לימודיה בטכניון בחיפה וסיימה כמהנדסת תעשייה וניהול, ולאחר מכן עשתה תואר שני במנהל עסקים. נישאה לאמיר עורך דין במקצועו בשנת 1994 ולהם:

נועה ילידת 1996.

עידו יליד 1999.

אביב יליד 2002.

אלון יליד 2005.                           מתגוררים בנווה ירק.

על ה"שבט" שנקרא שרוני-גרובר גאוותי הרבה, מי יתן וימשיכו את השושלת בגאווה בנחת ובבריאות טובה.

הזוית האישית

אלון: נהניתי מה"יחד" עם סבתא, אני והיא מהפתיחות מהיכולת לספר ולשתף, לשמוע לכתוב ולדעת. למדתי על עברה של סבתא החל מילדותה ועד חייה היום. היה לי חשוב לדעת כל פרט על חייה כמורשת ובמיוחד כסבתא שלי.

סבתא רותי: לא כל יום נופלת בידי ההזדמנות לשבת אישית במשך שעות, לשחזר, לספר, לשתף, ולענות על אין ספור שאלות, ההופכות למארג- משפחתי, שישמש כאות עדות וזיכרון. להכיר באיכויות נוספות, שמתגלות אצל נכדי, במקומות שאיני פוגשת ביום יום, ובהבנה-שערך המפגש- לא יסולא בפז. ועל כך- תודתי והערכתי, ליוזמים, למורה הנושאת בעול, ולכל העושים במלאכה. מבצע חשוב מאין כמוהו.