מאגר סיפורי מורשת

ילדות בטשקנט

סבתי נלי מונוקוב נולדה בטשקנט שבאוזבקיסטן (ברית המועצות לשעבר) בשנת 1935 בתאריך 15.4. אחרי שסבתי סיימה כיתה א' היא בכל יום, חוץ מיום ראשון בחופש הגדול, הלכה לבית ספרה בשביל לקחת עוגות. יום ראשון אחד היא הייתה עם חבריה ואחיה הקטן (בן שנתיים) היה בגינה שלהם, כי אימא שלהם נסעה לשוק. סבתי דיברה עם חברות שלה ואז היא שמה לב שאחיה נעלם (לא נמצא בחצר). היא שאלה את חברים שלה אם הם יודעים לאן הוא הלך, אך הם לא ידעו ודאגו מאוד. הם ראו שהשער לרחוב היה פתוח, הם רצו בכל הרחוב וחיפשו את אחיה הקטן ושאלו אנשים אם הם ראו אותו. הם רצו כל הזמן הזה לחפש אותו לכיוון בית הספר. בסוף הם מצאו אותו הולך לכיוון בית הספר לבד כדי לקחת את העוגות. המסר הוא שאסור להשאיר ילדים קטנים בלי השגחה.

צמיחה, התבגרות ובגרות

כשסבתי הייתה צעירה היא אהבה לטייל עם חבריה כל קיץ במקומות הרריים ולעשות קמפינג. בסיום הלימודים בבית הספר סבתי למדה באוניברסיטה לטכנולוגיה. היא הלכה לשם כי בזמן הזה הטכנולוגיה הייתה ממש מתפתחת וזה מאוד עניין אותה. היא פגשה את בעלה כשהיא סיימה את הלימודים באוניברסיטה והחלה לעבוד בחברת החשמל. לא הייתה להם חתונה, אבל הם היו נשואים. היא עבדה איתו בחברת החשמל. במסגרת העבודה הם נסעו בכל אוזבקיסטן לתחנות חשמל בשביל להתקין עמודי חשמל, כבלים, גנרטורים וציוד חשמלי.

הוריי מעלים את סבתא לארץ

כשהבת שלסבתא הכירה את בעלה (הוריי), חברת נוקיה עשתה קמפיין בשביל לעזור ליהודים צעירים בלי ילדים ועם תואר באוניברסיטה לעלות לארץ וללמוד שם. אחרי שהם סיימו את הלימודים בארץ הם התחילו לעבוד. בשנת 2000 נולדה להם ילדה (אחותי). בשנת 2000 המדינה נתנה חופשת לידה של חודשיים בלבד, לכן הם היו צריכים לעבוד, אבל הם לא יכלו לעזוב את אחותי לבד בבית, אז הם התקשרו לסבתא שלי והיא בשמחה הסכימה לעלות לארץ עם בעלה בשביל כדי לשמור על אחותי. כך עלתה סבתי לארץ. מאז שסבתא עלתה לארץ היא לא עבדה – היא הייתה סבתא כל הזמן הזה. כאשר אני נולדתי, היא טיפלה בי, וכך גם באח שלי נולד אחריי. עכשיו היא באה אלינו כל יום ומכינה לנו אוכל.

הזוית האישית

תומר: הייתי רוצה שנישאר בקשר סבתא ואני, ונדבר יותר.