מאגר סיפורי מורשת

שמי ריקי ירון, נולדתי בשנת 1949 במרוקו בעיר וויזאן, כבת הצעירה במשפחתי.  דני אחי מבוגר ממני ב-7 שנים,  ואחותי  רחל מבוגרת ממני ב-3 שנים. בגיל חמש עלינו לארץ, לעיר הרצליה. לאמי הייתה שם משפחה. שני אחיה שעלו מטורקיה, והתגוררו בהרצליה. המשפחה מאוד עזרה לקליטה שלנו בארץ. השכונה כולה הייתה שכונה של עולים, שהגיעו מרומניה, רוסיה, מרוקו, וטורקיה. למדתי בבית הספר היסודי "הרצל" בהרצליה. אני זוכרת בשמחה את התקופה הזאת, היו לי הרבה חברים וחברות, שיחקנו הרבה בחוץ, במשחקי קלאס, ארבע מקלות, וחמש אבנים. אחד מזיכרונות ילדותי הוא מכיתה א'. יום לפני הטיול השנתי, שברתי את היד ובבוקר כשהכיתה יצאה לטיול, אני נסעתי לבית החולים מאיר בכפר סבא, והפסדתי את הטיול. כמובן שזה העציב אותי מאוד. לכשסיימתי את בית הספר היסודי התחלתי ללמוד בתיכון "הרצליה" בקיבוץ חפציבה. בתקופה זו כולנו  הלכנו לתנועת מחנות העולים. הבחירה בתנועה הייתה כיתתית. רב הבילויים שלנו היו הפעילויות בתנועה, מחנות עבודה, טיולים, ובשבתות היינו נוסעים במשאית לים. בגיל 18התגייסתי לצבא, ושירתתי בחיל השריון בחטיבה 7. השירות הצבאי היה מאוד משמעותי בחיי, שרתתי בצבא בין השנים 1967-1969, זו היתה התקופה שלאחר מלחמת ששת הימים. תקופה בה נחשפנו לאזורים חדשים, כמו רמת הגולן, ומדבר סיני.

הכרתי את סבא אברהם בסמינר באפעל, עברתי לגור איתו בקיבוץ אפק והתחתנו בקיבוץ. נולדו לנו שלוש בנות: אורית (אימא של אורן) נולדה ב שנת.1971, מאיה נולדה בשנת 1974 ועופרי בשנת 1979. לאורית ויהודה נולדו שלושה ילדים עומרי בן 21,אופיר בן 17 ואורן בת 12.אברהם ואני נפרדנו בשנת 1988. הכרתי את סבא גדי שנתיים לאחר מכן, בשנת 1990. ומאז אנחנו גרים בקיבוץ אפק עם כל המשפחה. שלוש בנותיי נישאו, ומהן יש לנו 10 נכדים מתוקים, שחיים כולם, בקיבוץ אפק.

במהלך שנותיי בקיבוץ אפק, מילאתי מספר תפקידים: ריכוז חינוך, סידור עבודה, וכשיצאתי ללימודים, למדתי עבודה סוציאלית וייעוץ חינוכי. בתום לימודיי עבדתי כיועצת חינוכית בבית הספר "כרמל זבולון" בקיבוץ יגור, במשך 7שנים. בשנים אלו יצאה ההנחיה של משרד החינוך לסגור בתי ספר קטנים, שמספרם מתחת למאה תלמידים. בשנים אלו למדו בבית ספר "אפק" רק 90 תלמידים. הנחייה זו גרמה לרוב בתי הספר הקיבוציים להתמזג לבתי ספר אזוריים. בהחלטת קיבוץ אפק, הוחלט להשאיר את בית הספר "אפק" ולא להתחבר לבית ספר אזורי. בשלב בו התחיל תהליך של קליטת ילדים לבית הספר הקיבוצי, נכנסתי לתפקיד מנהלת בית הספר "אפק". ניהלתי את בית הספר במשך 15 שנה, ובתום תקופת הניהול, עברתי לעבוד במועצה האזורית מטה אשר, כאחראית על כל מערכת החינוך בבתי הספר היסודיים והחינוך המיוחד. לאחר 12שנים בתפקיד, פרשתי לפנסיה, ומאז אני מתנדבת בבית ספר "פסגות" ובקיבוץ אפק.

הזוית האישית

סבתא ריקי: בחודשים האחרונים נפגשנו לתוכנית הקשר הרב דורי, היה כיף לעבוד יחד, למדנו דברים חדשים אחת על השנייה ונהנינו להיות ביחד. הקשר שלנו נשאר והיה חזק. נכדה אהובה.

אורן: במהלך תוכנית הקשר הרב דורי, למדנו דברים חדשים אחת על השנייה, ונהנינו מאוד. למדתי דברים חדשים אודות סבתא, ואודות המשפחה, ושמעתי סיפורים מעניינים ומצחיקים.