מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל כהן, נולדתי בירושלים בבית החולים זיו בקריית יובל בתאריך 26.3.1953. אני הבת הקטנה של מזל ושלמה ויש לי ארבעה אחים ואחיות. אימא שלי הייתה עקרת בית שכל יום דאגה לטפל ולגדל את האחים והאחיות שלי. אבא שלי היה רב מאד מכובד. גם אבא שלי וגם אימא נולדו במרוקו בעיירה בשם דבדו (עיר הכהנים). הם עלו לארץ ישראל עם קום המדינה בשנת 1948.

גרנו בירושלים בשכונת תלפיות. כשהייתי בת 5 יצאתי לטייל ליד הבית והלכתי לאיבוד. אחרי כמה שעות האחים והאחיות שלי יצאו לחפש אותי ואחי הגדול מצא אותי קרוב מאד לגבול הירדני. אני זוכרת שהוא מאד דאג לי והוא לקח אותי על הכתפיים בחזרה הביתה.

בשנת 1971 סיימתי את הלימודים בבית הספר ומיד התחלתי לעבוד בעיריית ירושלים. עבדתי שם עד שפרשתי בגיל 50.

הפגישה עם בעלי והקמת המשפחה

את סבא דודי הכרתי בשנת 1973, כאשר הוזמנתי למסיבת יום הולדת של חברה שלי. למסיבה הגעתי עם חבר שלי. במסיבה סבא דודי פגש אותי, התחיל לדבר איתי ואפילו הזמין אותי לרקוד. אחרי כשבוע נפרדתי מהחבר שלי והתחלתי לצאת עם סבא עד שהתחתנו באוגוסט בשנת 1975. לי ולסבא דודי נולדו ארבעה ילדים: תמיר, כפיר, רותם ויעל. כפיר (אבא של מאיה) היה ילד קשה עם אוכל: הוא לא אהב לאכול כלום. בכל ארוחת יום שישי הוא התלונן שהוא עייף וכואבת לו הבטן …. הוא היה מוכן לאכול רק טחינה ורוטב של סלט ירקות עם המון לחם..

היום אני סבתא לעשרה נכדים ואני אוהבת לשמור עליהם ולפנק אותם. אני אוהבת לעשות ספורט ולהתעמל. בנוסף אני אוהבת לארח ולבשל ובזמני הפנוי, אני קוראת ספרים ועושה פאזלים. אני מאוד אוהבת לאכול דגים מרוקאים, פולים ולחמים שונים. אני מתגעגעת לתבשילים ולאוכל של אימא שלי, בעיקר לקוסקוס שהיא הייתה מכינה ולכל הסלטים המיוחדים.

סבתא וסבא עם כל הנכדים

חפץ משפחתי שעובר במשפחה

עד היום יש לי בבית פמוטים מוזהבים ממרוקו ותלבושת אותנטית מרוקאית שעברו מדור לדור.

הפמוט והתלבושת

הזוית האישית

מאיה: סבתא היקרה, נהניתי לשמוע את הסיפור שלך ואיך הכרת את סבא. אני מאחלת לך אושר ובריאות.