מאגר סיפורי מורשת

שמי כרמלה נולדתי בירושלים בשנת 1943. בילדותי, כל משפחתי גרה בירושלים. היה לנו בית גדול עם גינה מסביבו. למטבח הייתה מרפסת גדולה. כל יום שישי, אבל כל יום שישי סבתא רחל, הייתה מבשלת אוכל ליום שישי בערב ולשבת. סבתא רחל בשלה מרק עוף שבו: עוף, גזר, תפוח אדמה, קישוא, דלעת, פטרוזיליה, שמיר וסלרי…

כל יום שישי, אבל כל יום שישי היה מגיע למרפסת הצמודה למטבח, איש זקן לבושו בלוי, היה לו זקן ופניו נראו עצובים. לא ידענו מה שמו של האיש, וגם לא שאלנו. סבתא רחל הרגישה שהאיש רעב והזמינה אותו לשבת ליד שולחן קטן במרפסת, והזקן התיישב על הכיסא. סבתא רחל הגישה לו מרק עוף עם: עוף, גזר, תפוח אדמה, קישוא, דלעת, פטרוזיליה, שמיר וסלרי והוסיפה אטריות דקות.

הזקן אכל את המרק עם כל התוספות וכשסיים אחז בידה של סבתא רחל ונשק לידה כאות תודה, ואז ביקש ללכת. סבתא רחל עצרה את הזקן והגישה לו שקית ובה: חלה, ביצה קשה, עגבניות, מלפפון, פלפל ירוק ופירות העונה.

סבתא רחל בקשה מן הזקן, שאת שמו לא ידעה וגם לא שאלה, על מנת שלא לפגוע בכבודו, שהוא מוזמן לבוא כל יום שישי, אבל כל יום שישי, לאכול מתבשילי השבת.

בישוב יבנה זהו הסיפור שאני מספרת לנכדי וכולנו זוכרים את טוב ליבה של סבתא רחל לבית לניאדו, שמוצאה מספרד.

הזוית האישית

העבודה עם סבתא הייתה מהנה ומלמדת. זהו סיפור שכשהייתי קטנה היא הייתה מספרת לי כל יום שישי. עד היום כל הנכדים מכירים את המשפט: "כל יום שישי, אבל כל יום שישי". בזמן העבודה דיברנו, צחקנו, למדנו והכי חשוב נהיננו.