מאגר סיפורי מורשת

סבתא שושנה, אמי, עלתה בגיל ארבע בעלייה השנייה מתימן. אימא שלה דבורה שמרה עליה מאוד. בזמנו, היו העולים החדשים מתימן מאוד מפוחדים ומבוהלים, כי הרבה ילדים נלקחו למשפחות אחרות כדי שיאמצו אותם.

כמעט בכל בית משפחה תימנית, היו מעל עשרה ילדים. היו אנשים במדינה שהחליטו החלטות על דעת עצמם שאפשר לקחת ילד או שניים מאותה משפחה ולמסור אותם לאימוץ בחו"ל או למסור אותם לאנשים חשוכי ילדים.

סבתא דבורה עטפה את ילדיה באהבה. חמישה ילדים נולדו לסבתא דבורה ולסבא יוסף וביניהם הייתה סבתי שושנה הבכורה.

סבא רבא חיים נולד בתימן ועלה בגיל שש, בעלייה השנייה מתימן. הוא נולד לאימא סעדה ולסבא יששכר. סבא יששכר היה "מורי", הוא לימד ילדים קריאה בתורה בתימנית. סבא יששכר וסבא יוסף אחים. משמע, שסבא רבא וסבתא רבתא שלי בני דודים.

ברבות הימים, הם גדלו ביחד והתאהבו. ההורים שלהם התנגדו לקשר ביניהם, כי בתימן היה נהוג שבני דודים מתחתנים עם בני דודים, כדי לשמור על יהדותם. בתימן היו חוטפים ילדות יהודיות שלא התחתנו עדיין, ומחתנים אותם למוסלמים, ערבים. אבל בארץ נישואי קרובים לא היה נהוג.

הם התחתנו חרף התנגדות ההורים והביאו לעולם חמישה ילדים: דן, יורם, מתיתיהו, נורית ויעל. סבתא דבורה הייתה קוראת לסבתא שלי בשמות החיבה "גלבי, חייתי, חביבתי".

הזוית האישית

נועה ואגם כהן: נהננו מאוד לפגוש את סבתא יעל, במפגשי הקשר הרב דורי בבית הספר ולשמוע ממנה את סיפור העלייה של אימא שלה, סבתא שושנה. למדנו הרבה דברים חדשים והתחברנו עוד יותר לסבתא שלנו שאנו כה אוהבות.