מאגר סיפורי מורשת

שמי אור נגלשטיין ואני כותבת עם סבי שלמה פרידמן את סיפורה של סבתא רבתא שושנה ספקטור.

שושנה ספקטור נולדה בפתח תקווה בשנת 1926 להוריה רינה ומקס פודילסקי. אביה מקס (יליד 1899) הגיע לארץ לבדו כתייר בשנת 1925 מהעיר קניגסברג בגרמניה. בעת סיורו בארץ ישראל כתייר שהתעניין בערים ובמושבים שבארץ, הוא נקלע לעיר פתח תקוה (שהייתה אם המושבות הייתה ואחת מהערים שעניינו אותו). הוריו, רחל ויעקב פודילסקי, נשארו בגרמניה. בהיותו בארץ כתייר הוא תרם כספים למספר ארגונים ועמותות שהיו אז בארץ.

רינה ומקס פודילסקי 

סבא מקס פודיילסקי-אבא של שושנה ספקטור, 1969

אמה רינה (ילידת 1900) הגיעה לארץ מרוסיה באונייה עם אמה פסיה לבית פולק בשנת 1924 (אביה לא עלה איתם ונשאר ברוסיה) והתיישבה בעיר פתח תקווה. במהלך השנים היא הקימה בעצמה מסעדה ביתית לפועלים ברחוב גוטמן בעיר. ההיכרות בינה לבעלה מקס הייתה בנסיבות לא ברורות – או שהוא בא לסעוד במסעדה והכיר אותה או שזה היה שידוך. רינה ומקס התחתנו בשנת 1925 והתגוררו בצריף עץ ברחוב סלור בעיר. לאחר נישואיהם עבד מקס מספר שנים כעגלון שהוביל מטענים על גבי עגלה וסוס. אחרי שנים הוא עבר לעבוד כפועל בחברת 'סולל בונה'. מספר שנים לאחר החתונה מקס קנה חלקת קרקע בשכונת כפר גנים א', בנה על באדמה צריף ושם הם התגוררו עד אחרית ימיהם. השירותים של הצריף היו מחוץ לצריף המגורים בצריפון שנבנה בחצר וגם המקלחת הייתה בצריפון נפרד בחוץ. בקיץ היו מתקלחים במים קרים ובחורף היו מחממים גיגית פח וכך שוטפים את הגוף.

לסבתא רבתא שושנה אחות צעירה ממנה בשם רחל, שהתחתנה בשנת 1957 (השנה בה נולדה סבתי עירית) עם מרדכי (מוטי) מרמר לאחר שהכירו בגיל 15. יש להם שני ילדים: תמר בת 58 ודני בן 53.  למוטי מרמר מלאו השנה 85 שנים. כיום הם מתגוררים בפתח תקוה (רחל מרמר, אחות של סבתא, שירתה בצה"ל כחיילת בחיל התותחנים). רינה, אמה של סבתא רבתא נפטרה בגיל 66 ואביה נפטר בחו"ל בגיל 72.

סבתי עירית זוכרת שאחותה הבכורה חופשיה הייתה לוקחת אותה כל יום שישי ברכב של הוריה לסבא מקס שהיה נותן להם ממתק ששמו בננית (מכיל קרם בטעם בננה ומצופה שוקולד). ממתק שעד היום סבתא שלי משתוקקת אליו ובכל הזדמנות היא קונה אותו.

סבתא רבתא שושנה (לבית פודילסקי) למדה בבית החינוך לילדי עובדים ע"ש משה הס בפתח תקוה וסיימה במחזור הראשון. בבית ספר זה גם למד סבי שלמה אחרי שנים וגם אמי רינת. את לימודיה בעל יסודי המשיכה שושנה בבית ספר מחוזי בגבעת השלושה בפתח תקוה ואחרי שנתיים יצאה להכשרה בתל יוסף לקראת יציאה לגרעין התיישבות. לאחר מכן התחילה שושנה לעבוד כפועלת בבית חרושת לעורות בסגולה בפתח-תקוה ושם היא פגשה והכירה את סבא רבא צבי ספקטור (אבא של סבתי עירית). שושנה וצבי התחתנו בשנת 1946 לאחר שסבא רבא צבי שוחרר מהכלא הבריטי במגרש הרוסים בירושלים לאחר שנעצר עקב פעילותו בארגון ההגנה. החתונה הייתה למורת רוחם של הורי סבא רבא צבי, שנחשבו למשפחה מכובדת והתגוררו בחצר של אביו פנחס ספקטור בשכונת עין גנים.

צריף משפחת ספקטור

סבתא רבתא שושנה הייתה עקרת בית כל ימי חייה.  אישה שהקפידה על ניקיון הבית ועל סידור הארונות, כמו שאומרים "יקית יקית" (ממוצא גרמני). סבתא שלי עירית ירשה ממנה תכונות אלו בשלמותן. בחצר ביתם של שושנה וצבי היו עצי פרי רבים. הן גידלו  עז שאת חלבה שתו ועשו ממנו גבינות, וכן היה להם לול עם תרנגולות. עצי הפרי כללו את כל סוגי ההדרים, שזיפים מסוגים שונים, חבושים, אגוזי פקאן, אבוקדו, שסק… בקיצור – מכל טוב. סבא רבא צבי עבד מרבית חייו כטרקטוריסט. היה לו טרקטור עם כף והוא התמחה בחפירת גומות לעצים בפרדסים. סבתא רבתא הייתה לעיתים לוקחת את מכונית הווקסהול המשפחתית ונוסעת בסוף יום העבודה לקחת אותו הביתה, ואת הטרקטור הם השאירו במקום שבו עבד. כך עד שסבא רבא צבי יצא לגמלאות מוקדמות. סבתא רבתא שושנה וסבא צבי הביאו לעולם חמישה ילדים: חופשיה הבכורה, חגי שנפטר כילד ממחלת הפוליו, זיוה, חדוה וסבתי עירית-הבת הצעירה. נולדו להם תשעה נכדים. אחותי הבכורה, רותם, הייתה הנינה הראשונה שנולדה לצבי ושושנה והיא גרמה להם אושר רב.

סבתא רבתא שושנה נפטרה בשנת 2004 לאחר מחלה קשה איתה התמודדה בגבורה במשך שנים. סבא רבא צבי, שהיה בעל עיטורים רבים, ביניהם עיטור ההגנה, עיטור לוחמי המחתרות ועיטור יקיר העיר פתח תקוה, נפטר בשיבה טובה בגיל 95 בשנת 2011.

סבתא רבתא שושונה וסבא רבא צבי

הזוית האישית

אור: נהניתי להיפגש עם סבא שלי יותר מהרגיל, לשמוע את הסיפורים על המשפחה שלי והיה לי כיף שהוא בא לבית הספר שלי. נהניתי מתהליך הלמידה בתכנית ולהכיר טוב יותר את המשפחה שלי.

סבא שלמה: נהניתי להיפגש עם נכדתי המקסימה אור. שמחתי שזכיתי להעביר לנכדתי את מורשת המשפחה ואת התקומה שלה לאורך השנים, שהשתלבה בבנייה ובתקומה של מדינת ישראל. סיפור המורשת יוצר גאווה אצל הנכדים ומחזק את הקשר ביניהם לבין הדורות הקודמים. נושא הקשר הרב דורי חשוב מאוד ליצירת התודעה אצל הנכדים לגבי הדורות הקודמים של המשפחה, תורם להכרת המשפחה המורחבת ולהכרת העשייה של האבות ומגביר את הרצון ולהמשיך את העשייה לאורם. מאחל לאור שתמשיך לעשות ולהצליח ולתרום את חלקה לגאוות המשפחה ולדורות ההמשך.

שלמה פרידמן תרם סיפור נוסף למאגר המורשת: סבתא וסבא רבא יהודית ואברהם פרידמן – סיפור חיים