מאגר סיפורי מורשת

שמי לי רון, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לתעד את סיפורה של סבתא רבתא שלי, מדלן מזרחי.

סבתא-רבתא שלי מדלן נולדה ב- 15 בינואר 1929 בעיראק. היום היא כבר בת 93. היא היתה הקטנה מבין שבעת ילדי המשפחה: ארבעה בנים ושלוש בנות. בזמנו ידעו וזכרו תאריכים של ארועים שונים לפי השנה והחגים שהיה באותו מועד. שם המשפחה של סבתא-רבתא לפני הנישואים היה שאלו.

תקופת הילדות סבתא-רבתא

סבתא נולדה וגדלה בעיראק בבית גדול עם משפחה נוספת. אביה של סבתא-רבתא נפטר ממחלה כשהיא היתה תינוקת רק בת תשעה חודשים ובאותו זמן גם אמה היתה בבית חולים. אחיה הגדול של סבתא-רבתא עבד ופרנס את המשפחה באופן שלא חסר היה להם כלום.

סבתא רבתא מדלן בילדותה

סבתא-רבתא לא הלכה לבית הספר ובמקום זה הגיע מורה לביתה ללמד אותה. סבתא -רבתא נהגה לשחק עם חברות בחבל קפיצה ובחמור קופץ (משחק שבו כל ילד מתכופף בתורו והילדים האחרים קופצים מעליו). סבתא זוכרת שבימי הקיץ החמים, סבתא-רבתא ואחיה נהגו לישון על הגג. בסופי שבוע ובחגים, סבתא-רבתא נהגה ללכת עם אמה ואחיה לבית הכנסת.

בחופשות סבתא-רבתא נסעה ברכבת שעברה ליד הים לבקר בפרדסים של קרובי משפחה. הם עברו בקושי דרך כרמים עד שהגיעו לפרדס ושם אירחו אותם מאוד יפה.

כשסבתא גדלה והיתה כבר נערה, היחס בעיראק ליהודים החל להידרדר ובסופו של דבר גרם להם אחרי כמה שנים להחלטה לעלות לישראל.

סיפור העלייה של סבתא רבתא שלי – מדלן מזרחי

סבתא רבתא שלי נולדה בעיראק בשנת 1929. בשלב מסויים השלטון בעיראק התייחס ליהודים בצורה לא יפה ופגעו בהם וברכוש שלהם, הרבה יהודים החליטו לברוח מעיראק. סבתא רבתא שלי עלתה לארץ מעיראק בגיל 21 עם בעלה ובתה שהייתה אז בת שנתיים (סבתא שלי רחל) במטוס תובלה שמוביל סחורות. במטוס תובלה לא היו מושבים נוחים וישבו על ספסלי עץ. הטיסה הייתה לה מאוד קשה, לא היה במטוס אוויר והיא הרגישה שהיא לא נושמת וחששה שלא תשרוד את הטיסה.

בעיראק אבא של סבתא-רבתא עסק במסחר. הם חיו בבית גדול ונוח. כשברחו מעיראק כמעט ולא לקחו איתם כלום כי השלטונות בעיראק לא הסכימו כי יקחו איתם שום דבר ואפילו אסרו על התושבים בעיראק לקנות מהיהודים את בתיהם ורכושם ובעצם השתלטו עליהם.

כשהגיעו לארץ הם גרו כמה ימים באוהל. היה קר וצפוף באוהל. לאחר מספר ימים עברו לגור בצריף קטן עם כמה בני משפחה. היה להם קצת קשה אבל היה להם טוב עם בני המשפחה. לאט, לאט עבדו ועברו לבית משלהם.

סבתא שלי רחל נפטרה בשנת 2011 לצערי.

סבתא רבתא שלי, מדלן, תבדל לחיים ארוכים, בחיים והיא בת 93.

אני עם סבתא רבתא שלי, מדלן

העבודה של סבתא – רבתא שלי

בתקופה, שסבתא-רבתא חייתה בעיראק היא לא עבדה. היא בעיקר עזרה בעבודות הבית. זמן קצר אחרי שעלתה לארץ היא החלה לעבוד. העבודה הראשונה של סבתא-רבתא היתה במפעל שקרוב לאזור שהיום נמצאת בו העיר טירה. המפעל ייצר שפופרות למשחות שיניים.

אחר כך סבתא-רבתא לימדה את עצמה לבד לעבוד על מכונת תפירה והחלה לעבוד בתפירה. היא עבדה כמה שנים ומאוד אהבה לתפור. סבתא -רבתא ישבה והסתכלה בחוברות שנקראו "בורדה" והיו בהם שרטוטים של בגדים אופנתיים. עד לפני שנתיים עוד נהגה לתפור בגדים ולתפור תיקונים בבגדים לקרובי משפחה וחברים מתוך רצון לעזור ולעשות דברים.

כשהייתה בערך בת 30 פתחה ביחד עם בעלה השני מסעדה במרכז תל אביב. הם קראו למסעדה "אוקיינוס", למרות שהמסעדה לא היתה מסעדת דגים. העבודה היתה לא פשוטה, כי עבדה מהבוקר עד הלילה ונאלצה להשאיר את בתה עם קרובי משפחה. סבתא- רבתא בישלה במסעדה מאכלים מזרחיים, כמו למשל: קובה וסמבוסק, אבל גם אוכל מוכר יותר כמו שניצל, לביבות ושקשוקה. אנשים מאוד אהבו את האוכל של סבתא והיו גם באים אליה כל מיני אנשים מפורסמים שגרו במרכז תל אביב. סבתא-רבתא רכשה במסעדה המון חברים שהיו באים לבקר אותה אותה ולאכול. גם אימא היתה מגיעה אליה לפעמים ואכלה שם. היא הכי אהבה את הסמבוסק המטוגן עם החומוס בפנים.

כשסבתא הייתה בת 62 היא החליטה לפרוש ולסגור את המסעדה.

הזוית האישית

לי: נהנתי מאוד להיפגש ולדבר עם סבתא שלי, למדתי רבות מהעבר של המשפחה שלי ונהנתי לבלות איתה זמן איכות.