מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא רבתא הטבחית של משפחת ראש הממשלה לוי אשכול

סבתא מרגלית בבית דיור מוגן
חוגגים לסבתא המלכה
סיפורה של סבתא מרגלית, סיפורה של משפחה ספרדית מקורית בירושלים

שמי חן כהן, השתתפתי השנה בתכנית דורות – הקשר הרב דורי, במסגרת המעורבות החברתית בבית ספרי. בחרתי לעשות למידת חקר וללמוד את סיפורה של סבתא רבתא שלי מרגלית נירנברג לבית משפחת בר ציון. משפחה ירושלמית שמקורות הסבא רבא שלי מספרד, מהעיר ברצלונה.

סבתי מרגלית, דיירת בדיור מוגן ביירושלים, בגולדן הייל. עקב התפרצות מגפת הקורונה, לא תמיד התאפשר ללכת לבקר אותה במקום וחלק גדול מהשיחות הארוכות שלי איתה תועדו בהקלטות שערכתי. בעוד שנתיים ימלאוו לסבתא רבתא מרגלית 100 שנה וכבר עכשיו היא נרגשת ומתרגשת לכבוד החגיגות שיערכו לה שם בבית.

תיעוד סיפורה של סבתא מרגלית נירנברג

סבתא רבתא מרגלית נולדה בשנת 1923, בירושלים בשכונת הפחים, הנקראית גם שכונת שבת צדק. היא נמצאת באזור ה"נחלאות" מול ה"קניון שוק", בין הרחובות אגריפס (שמואל ברוך), ארנון ושבת צדק. השכונה הייתה שטח ריק ובשנת בשנת 1860 פלשו למקום יהודים חסרי אמצעים, והקימו שם בתי מגורים מקרשים ופחים. הוריה, אביה משה ואמה וידה, זה שם ספרדי (בעברית פירוש השם – חיה), גדלו בירושלים. הוריהם  נולדו וגדלו בספרד.

הוריה הכירו בירושלים, נישאו והביאו לעולם 13 ילדים. סבתא מספרת:"אני אחת לפי האחרונה. ילדותי עברה עלי בירושלים, בעיר העתיקה. בבית דיברו רק בספרדית וכמובן בלאדינו. אנחנו ממשפחה ספרדית מקורית. הורי נולדו וחיו בירושלים הוריהם, הסבא וסבתא שלי חיו בספרד. אבי במקור מברצלונה ושורשיה של אמי מצד אביה מבולגריה. אבי נפטר בגיל 96, אימא שלי הייתה קטנה ממנו, מבעלה בעשר שנים. עד היום אני דוברת את שפת הלאדינו, אני מדברת, שרה וגם רוקדת. סיימתי לימודי בירושלים בבית הספר אליאנס, שם למדנו גם את השפה הצרפתית".

שיחות תיעוד עם סבתא מרגלית

תמונה 1

סבתא מרגלית ממשיכה את סיפורה:

"התחתנתי בגיל 15, בשנת 1938, עם נחום נתנאל, בתקופה ההיא זה היה אפשרי ומקובל. בשלוש עשרה שנות נישואינו הבאנו לעולם ארבעה ילדים שלוש בנות ובן בכור. נחום היה אב מסור ואוהב, הוא היה ציוני נלהב ופעיל, הוא נפל במלחמת הקוממיות בשנת 1951: "והובא לקבורה בבית-הקברות בשיך באדר ב' בירושלים. ביום י"ז בסיון תשי"א (21.6.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הניח אשה וארבעה ילדים. בן-אחיו, אליהו, נפל במלחמת-הקוממיות".

נחום נקבר בבית הקברות הצבאי בהר המנוחות, בהר הרצל, בכל שנה אני עולה לקברו. הוא קבור במקום מכובד ליד ראשי ממשלות ונשיאי ישראל.

נותרתי אלמנה בגיל 28 עם ארבעה ילדים קטנים. זה לא היה קל, הייתי עקרת בית. בתקופה ההיא המדינה הייתה בראשית דרכה לא היה כסף, המדינה תמכה באלמנות מלחמה בסכום זעום שלא הספיק לי לפרנס את ארבעת ילדי ונאלצתי לצאת לעבוד, עבדתי בכל עבודה שמצאתי. בסופו של דבר קבלתי עבודה טובה בבית ראש הממשלה."

סיפור חייו הקצרים של נחום נתנאל, נפילתו בשבי ברבת עמון תועדו באתר יזכור.

תמונה 2

טבחית בבית ראש הממשלה לוי אשכול

"עבדתי בבית ראש המשלה לוי אשכול כטבחית, אצל מר לוי אשכול, שהיה ראש הממשלה משנת 1963. בשנת 1969 נפטר לוי אשכול מהתקף לב ועבודתי שם הסתיימה. העבירו אותי מבית ראש הממשלה לעבוד בכנסת. בכנסת עבדתי במחלקת הגרדרובה המלתחות. המקום היה פעיל ביותר במיוחד בימי שני וחמישי, שאלה היו ימי הסיורים בכנסת והמון מבקרים היו מגיעים. המבקרים לא הורשו להכנס עם ציוד ומצלמות והם נשארו בתאי המלתחות למשמרת עד תום הסיורים. נשארתי לעבוד בכנסת בתפקיד זה כל השנים 36 שנים, עד לפרישתי לפנסיה בגיל 66.יכולתי לפרוש שנים לפני כן, אך הם לא נתנו לי לעזוב.

הנישואים השניים עם דוד

את בעלי השני, דוד הכרתי באוניברסיטה בירושלים, שם עבד. באחד הימים ביקש ממני ד"ר יצחק לוי, שהיה מרצה באוניברסיטה, לבוא לתת הרצאה לסטודנטים, לספר להם את סיפור חיי. הלכתי לשם לתת הרצאה, התלוותה אלי כלתי, אימא של הנין שלי חן, המתעד את הסיפור.  הכירו לי אז את דוד, הייתי אז כבת 30. כעבור שנה נולד בננו המשותף קובי, האח החמישי לארבעת ילדי. הגורל הכה פעם שנייה ואחרי שלוש שנות נישואים בלבד, דוד חלה ונפטר. בננו המשותף קובי, היה קטן כבן שלוש. קובי הוא הסבא של הנין שלי חן. שוב נותרתי אלמנה עם חמישה ילדים והמשכתי את עבודתי בכנסת.

המעבר למגורים בדיור מוגן גולדן הייל

בגיל 66, כפי שספרתי פרשתי לפנסיה וקבלתי החלטה לעבור לדיור מוגן. לא רציתי להשאר לבד בבית. ביקשתי מבנותי לחפש לי מקום מתאים. בנותי ניסו לשכנע אותי לותר על הרעיון בטענה שאני עוד צעירה. אני התעקשתי, רציתי לחיות בחברה ולא לבד. בצעירותי נדבקתי במחלת עיניים, שליוותה אותי כל חיי. קשה לי לקרוא ולהסתובב באופן חופשי, כי אני לא רואה טוב, שיכנעתי את בנותי ונרשמנו לדיור מוגן, בגבעה הצרפתית למקום שקראו לו גולדן הייל, מקום חדש שרק החלו בבנייתו. הייתי הדיירת הראשונה, תמיד התלוצצתי שאני והשומר גרים שם, בהתחלה.

כשהגעתי לפה, כעבור תקופה, החלטתי להוציא לאור ספר בישול שכתבתי. אירגנתי פה במקום, ערב חגיגי להוצאת הספר שלי. בערב זה הכנתי ממש סעודה הזמנתי חברת קייטרינג, שהביאה תבשילים טעימים. לערב זה הוזמנו דיירי הבית וכל האנשים מהשכונה. בערב זה נמכרו כל הספרים. כל הכסף שנאסף ממכירת הספרים תרמתי לבית חינוך לילדים עיוורים בירושלים. הוצאת הספר לאור עלתה לי הרבה כסף, אך היה חשוב לי שכל ההכנסות מהספר יועברו לתרומה לבית החינוך לעיוורים. קבלתי מהם מכתב הוקרת תודה על התרומה. אני סבלתי כל חיי מבעיות ראייה ולכן היה לי חשובלתרום להם את הכסף, דבר שנתן לי סיפוק רב.

סבתא מרגלית בדיור המוגן גולדן הייל בירושלים, בגבעה הצרפתית

תמונה 3

סיפור חיי אינו קל, פעמים התאלמנתי בגיל צעיר, הנחמה היא שזכיתי לחמישה ילדים נפלאים לחתנים וכלות, נכדים מקסימים ונינים רבים, שמכולם יש לי הרבה נחת וסיפוק. פעם בשנתיים אני מזמינה קומה שלמה בבית מלון ומזמינה את כל ילדי ונכדיי לחוג יחד את חג הפסח, שלושה ימים יחד בבית מלון. שנתיים אני חוסכת כדי להמשיך ולקיים מסורת משפחתית זו. בכל שנה אני מכינה להם הפתעות, אני אוהבת לשמח ולהפתיע אותם.

הנין חן עם סבתא מרגלית – המלכה

תמונה 4

הזוית האישית

הנין חן כהן: בעוד שנתיים ימלאו לסבתא רבתא מרגלית 100 שנה, היא נרגשת ומצפה לאירוע. הייתה לי הזכות לתעד את סיפורה של סבתא רבתא שלי. אשה יקרה מלאת שמחה חיים, יוזמת ופעילה גם בבית הדיור המוגן בו היא נמצאת. למרות הקשיים בתקופה זו למפגשים, שמרנו על קשר ודברנו כל הזמן. היא מאוד נהנתה מההתעניינות שלי ושמחה מאוד לדבר ולספר.

סבתא רבתא מרגלית: יש לי חמישה ילדים וארבע עשרה נכדים ונכדות ועשרים ושמונה נינים. אתמול הייתה לנו מסיבה בגולדן הייל, לכבוד ראש השנה החדשה הבאה אלינו, ואני רקדתי עם מנהל הבית ובעוד שנתיים יחגגו לי פה את חגיגת יום הולדת 100, אני אוהבת את המקום ומרגישה פה מצויין.

מילון

שכונת הפחים
שכונת שבת צדק נמצאת באזור ה"נחלאות" מול ה"קניון שוק", בין הרחובות אגריפס (שמואל ברוך), ארנון ושבת צדק. בשנת 1860 הוקמה שכונת משכנות שאננים על ידי משה מונטיפיורי. הקרקע שנקראה "כרם משה ויהודית", נקנתה כמה שנים מוקדם יותר, ורק על שליש ממנה נבנתה השכונה. שאר השטח עמד ריק ומגודר. אל השטח הזה פלשו יהודים ללא אמצעים ובעזרת קרשים ופחים הקימו בתי מגורים מאולתרים. שכונות כאלה נקראו "שכונות חאפ" (חאפ – לחטוף) כלומר שכונות לא חוקיות. כאשר רצתה "קרן מזכרת משה ויהודית מונטיפיורי" להקים במקום שכונה מסודרת (ימין משה), היו נאלצים לפנות את המתנחלים הלא חוקיים. את האשכנזים הושיבו בשכונה בשם "בני משה" ליד "מאה שערים" ואת הספרדים הושיבו בשכונת שבת צדק. השכונה נוסדה בשנת תרנ"ב (1892). (אתר אהבת ירושלים)

ציטוטים

” בעוד שנתיים יחגגו לי פה את יום הולדת 100!“

הקשר הרב דורי