מאגר סיפורי מורשת

סבתא רבתא גאולה: ספורטאית, מתנדבת ומראשוני שכונת נוף ים בהרצליה. גאולה הוברמן לבית סווטיצקי, נולדה בפתח תקוה בשנת 1917 בחנוכה, כנראה ביום של נר רביעי. היא נקראת גאולה כי נולדה בדיוק כשהאנגלים שחררו את ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה מהטורקים.

משפחתה מראשוני פתח תקווה, אביה ראובן סווטיצקי היה מהחקלאים הראשונים בישראל. אמה, שושנה רייזל לבית כהנא, ילידת צפת כמה וכמה דורות. גאולה היא בת שמינית מתוך תשע אחיות ואחים. גאולה הייתה ספורטאית, התמחתה בשחייה, ברכיבה על סוסים, בהתעמלות קרקע ואתלטיקה. במכבייה הראשונה בשנת 1932 השתתפה בענף קפיצה לגובה וזכתה במקום השלישי. בשנת 1942 גאולה התנדבה לצבא הבריטי ושירתה כנהגת אמבולנס, היא הוצבה בין השאר במצרים, בחצי האי סיני ובארץ ישראל. במקביל לשירות הצבאי היא הבריחה בתוך האמבולנס נשק עבור ההגנה.

בשנת 1948 התחתנה עם בן ציון הוברמן שעלה ארצה בשנת 1925 מפולין והיה מראשוני העובדים בסולל בונה. בשנת 1942 התנדב בן ציון לצבא הבריטי ושירת בחיל ההנדסה המלכותי בקרבות במדבר המערבי ובאיטליה עד סיום המלחמה בשנת 1946, השתחרר וחזר לארץ. בן ציון היה מומחה לציוד מכני הנדסי לבניין. בשנת 1948 נפגשו גאולה ובן ציון, התאהבו והתחתנו. בנם הבכור אהוד נולד באותה השנה. בשנת 1950 הקימו את ביתם בנוף ים בהרצליה.

בן ציון הביא את גאולה לראות את שכונת נוף ים כשעוד נבנתה. גאולה התאהבה במקום ואמרה לבן ציון: "כאן אני רוצה לגור". היא ובעלה בן ציון היו מראשוני שכונת נוף ים. בשנת 1968 נפטר בן ציון.

בבית בנוף ים נולדה סבתא של פולי ולמדה בבית ספר נוף ים, וכך גם תמר אימא של פולי, נכדתה של גאולה – ועכשיו גם הנינה פולי. גאולה במשך כל שנותיה, מעבר להיותה רעיה, אם וסבתא למופת, הייתה פעילה בציבור ובין השאר הייתה חברת הנהלת צוות בהרצליה וכן נשיאת בנות ברית בהרצליה.

בשנת 2007 הלכה לעולמה כבת 90 ונטמנה בחלקת ההגנה בבית העלמין הישן בהרצליה. היא השאירה אחריה שני ילדים, שמונה נכדים ושתי נינות.

הזוית האישית

פולי: אני חוויתי ללמוד על סבתא רבתא שלי, שלא זכיתי להכיר, עם הסבא האהוב שלי איתן. אני שמחה שקבלתי את ההזדמנות ללמוד על אשה עצמאית וחזקה, כמו פמיניסטיות של היום רק מפעם. היא התחתנה בגיל מאוחר יחסית, הגשימה את עצמה כמתעמלת, התנדבה לצבא הבריטי ועזרה לתנועת המחתרת ההגנה, היא התנדבה בקהילה, עבדה והחזיקה את ביתה וילדיה אחרי שהתאלמנה. היא הייתה אם וסבתא וחלק מאד משמעותי בחייהן של אמי ואחייותיה. אני גאה מאד להכיר קצת ממנה ועל האשה, האימא והסבתא שהיא הייתה. תודה לסבא איתן ולדוד אהוד שסיפרו לי וחלקו איתי חתיכה מההיסטוריה שלי.