מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא רבקה שניידר

אני ומשפחתי עם סבתא בטיול
סבתא שהייתה קטנה
סיפור החיים של ירושלים בשנות החמישים

רבקה קאשי

אני רבקה קאשי – שניידר נולדתי בירושלים בשנת 1934. למשפחה מצומצמת להורים שהתאלמנו והשתלבו לפרק ב' בחייהם.

בת שנה וחצי

תמונה 1

למרות שנולדתי למשפחה עשירה יחסית, היא ירדה מנכסיה בעקבות מלחמת העולם השנייה. אמי נאלצה לצאת לעבודה. אבי בצעירותו היה צורף ולאחר מכן סוחר. אמי עבדה במשק בית ובגן ילדים.

מאחר וגדלתי כילדה יחידה (אחיי הבוגרים לא היו בבית), הייתי דיי מפונקת ולכן היו לי יותר צעצועים משאר ילדי השכונה. ילדים רבים באו לשחק במשחקיי. התקופה הייתה מלחמת העולם השנייה ואני זוכרת את החיילים הבריטים באים לערוך חיפושים כדי לגלות כלי נשק ומבוקשים. ימים רבים שהיינו בעוצר. בימי מלחמת העצמאות היינו במצור עם תנאי מחייה קשים אך אני לא זוכרת שהיו תלונות מצידנו על המצב הזה. הכל התקבל בהבנה מלא.

מאלבום הזכרונות

תמונה 2

משחקי ילדים

היינו יצירתיים ופשוטים, כאלה שלא צריכים משאבים גדולים. קליפת תפוז יכולה הייתה לשמש לציור קלאס (בירושלים נקרא ארץ), חבל, חמש אבנים, גוגואים (נקרא בירושלים עג'ואים). מאחר ולא היו אמצעי תקשורת, מונחי המשחק היו מקומיים ובכל עיר אותם המשחקים נקראו אחרת.

ספרות ילדים

לא הייתה רבה בביתנו. היו הרבה ספרי קודש. הורגלתי להתפלל ערב ובוקר ולפני כל אכילה או שתיה. מאוחר יותר השתחררתי מכך אט אט …

תנועת נוער

כשהייתי בת 10, הצטרפתי לתנועת הצופים אשר השפיעה רבות על אשיותי, הלכתי לתנועה ברצון וכיף במשך שמונה שנים, הייתי גם מדריכה בצופים כמה שנים.

בית ספר 

בית ספר יסודי אז נקרא "עממי" – בית ספר אליאנס ברשת כי"ח (כל ישראל חברים) המשטר בבית ספר היה נוקשה ביותר, מכות מהמורים היו דבר שבשגרה. העלבה ודיכוי היו המוטו המוביל ושם רכשתי את השפה הצרפתית. בית ספר תיכון  למדתי בסליקסברג – בית ספר מקצועי ששייך לרשת "הדסה" שם קיבלנו יחס אנושי, קפדני אך מכובד. הרגשתי שנכנסתי כילדה ויצאתי כבוגרת עם בטחון והערכה.

בצעירותנו

תמונה 3

סמינר למורים

לאחר שנים רבות כשהייתי אם ל 2 בנות הלכתי ללמוד ולקבל הסמכה להוראה בתיכון. בתחילה עסקתי כמורה לכלכלת בית ולאחר מכן עשיתי הסבה ללימודי אקטואליה, אזרחות, העשרה אינסטרומנטלית ומחנכת לחינוך מיוחד.

החגים בבית הורי

החגים נערכו לפי המסורת היהודית האדוקה ונחגגו בקפדנות עד קוצו של יוד. הם נערכו עם כל המשפחה המורחבת כאשר אמי שלטה במלאכת הבישול. הבישול היה פשוט אך עם המון טעם ואהבה. התפריט היה מבוסס אורז ממוצא פרסי.

זכרון חג מיוחד ט"ו בשבט – השולחן היה עמוס מכל פירות הארץ אפילו אבטיח שלא היה מתאים לעונה זו. על כל פרי ברכו ברכות ובסיפורים כמו שנקרא סדר ט"ו בשבט

צבא

לאחר הלימודים הדרכתי בבית הספר שלמדי ולאחר מכן התגייסתי לצבא. שירתתי שנתיים בקצין העיר בירושלים, בזמן שירותי פרץ מבצע קדש. זכורני שהייתי צריכה להודיע להורים על פציעה או אף מוות דבר שקשה לעשותו בכלל ובפרט לבחורה צעירה. דבר זה השפיעה עלי לזמן ארוך מאוד.

עבודה ומשפחה

לאחר שחרורי מהצבא יצאתי לעבוד באזור כפר ויתקין במוסד הדסה נעורים, שם פגשתי את אלי בעלי לעתיד, חתונה צנועה נערכה במוסד "נעורים" שכלל כיבוד קל שכלל כריכים עוגות פירות ושתיה (לא כמו שמקובל היום) החתונה נערכה בטקס דתי והדבר המיוחד שאותו אני זוכרת הוא שהרב הגיע באיחור גדול.

בהדסה נעורים גרנו 10 שנים ונולדו לנו שתי בנות. לאחר מכן בנינו בית בבת חן ועברנו לשם, פה נולדה לנו בת שלישית. יעל הבכורה נולדה בשנת 1963, אם לשני בנים ושתי בנות. דורית נולדה בשנת 1966, אם לשלושה בנים. ענת נולדה בשנת 1971 אם לבת ושני בנים. משפחה נהדרת עם בני זוג מקסימים.

בעלי אלי ז"ל, נפטר בזמן טיול תלמידים בשדה בוקר, כשבתי יעל שוהה איתו שם. נשארתי אלמנה עם שלוש בנות קטנות, השתדלתי לתת להם משפחה חמה בעזרת חברים רבים וטובים.

סיפורי מלחמה

עברתי כמה מלחמות מאוד משמעותיות בחיי העם, מלחמת השחרור, מלחמת קדש, מלחמת ששת הימים (בעלי היה במלחמה זו ואני עם שתי תינוקות בדאגה רבה) מלחמת יום כיפור, מלחמת שלום הגליל.

אירועים מיוחדים

המשמעותי ביותר בחיי היה היותי אמא, הרגשתי שאני לא לבד ומוטלת עלי אחריות רבה למשהו שגדל בתוכי. אני יכולה להגיד שאני מאוד גאה בתוצאות.

 מאלבום הזכרונות

תמונה 4
שפות

נולדתי בישראל דיברתי פרסית ועברית, בבית דיברתי פרסית ובחוץ דיברתי עברית.

מנהגים ומסורת

המשפחה שלי היתה דתית, בשבת נהגתי ללכת לבית הכנסת ולאחר מכן אכלנו ארוחת בוקר – צהריים שכללה בדרך כלל חמין שהוכן מבעוד מועד. בליל שבת נהגה אמי לברך על הנרות וכשאבי היה חוזר מבית הכנסת החל בזמירות שבת ברך על היין ברכת המזון ולאחר הארוחה הנעים בזמירות השבת. נהגנו לשבת ליד השולחן עד תום הארחה. ביום שבת אחר הצהרים נהגנו לכנס את המשפחה ולקרוא מפרקי אבות במסגרת סעודה שלישית, זהו ספר מלא מוסר וחוכמת חיים והיה נר לרגלנו. במוצאי שבת אבי ערך הבדלה ובשבתות נהגו לבוא לביתנו מכרים וחברים מכיוון שאבי היה נשיא העדה הפרסית בירושלים.

מאורעות שהשפיעו על חיי: מלחמת העולם השנייה, שואת היהודים באירופה, מלחמת העצמאות והמצור בירושלים (אני ילידת ירושלים). מבצע קדש (מלחמת סיני בשנת 1956 אז הייתי חיילת)

תמונה 5

משפחתנו

תמונה 6

הזוית האישית

זו הייתה חוויה מעשירה ומרתקת.

מעשירה ומרתקת

תמונה 7

חוויה נהדרת 

תמונה 8

 

מילון

עג'וים
גוגואים

ציטוטים

”נולדתי בישראל דיברתי פרסית ועברית, בבית דיברתי פרסית ובחוץ דיברתי עברית“

הקשר הרב דורי