מאגר סיפורי מורשת

שמי נועם ציוקרו אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי. במפגשים שמעתי את סיפוריה ותעדי אותם. סבתא שלי, רבקה ציוקרו, נולדה ברוסיה בשנת 1945.

רקע – תלאות השואה

בילדותה היו לה חברים וחברות רבים. סבתא עלתה לארץ לאחר שהיא ומשפחתה נדדו בכל אירופה, ובסוף הם עלו מצרפת בשנת 1948. המעבר לצרפת דרך אירופה היה קשה מאד. למעשה סבתא נשארה כמעט ללא משפחה. כלומר ממשפחות גדולות עם הרבה ילדים הם הצטמצמו מאוד. כאשר הם הגיעו לארץ התברר שרוב המשפחה הושמדה באכזריות רבה. ההורים שלה פשוט נכנסו לדיכאון. הם באו ממשפחות ברוכות ילדים ונשארו מעטים, השואה הנוראית פירקה ומיגרה משפחות שלמות. סבא שלה היה רב וכולם הכירו אותו כרב בשם אלכסנדר זיסקינד. גם הסבא מהצד של אמא נרצח. סבתא הכירה רק את הסבתא מהצד של אמא. לפני כחודש נפטרה הדודה האחרונה שלה.

העלייה לארץ ישראל

בצרפת ניסו לשכנע אותם להישאר שם אבל הורייה ז"ל היו ציונים גדולים ורצו רק להגיע לארץ. הם עלו על אנייה עתיקה שקראו לה "פאביה" ובעברית "קרב עמק איילון". המשפחה הגיעה לחיפה כאשר סבתא הייתה בת שלוש. סבתא שלי עלתה יחד עם ההורים שלה ואח של אבא שלה. בילדות סבתא התאקלמה היטב כי היא הייתה עדיין ילדה, לעומת זאת לשאר בני המשפחה שלה היה יותר קשה, כי הם היו יותר מבוגרים והם לא ידעו את השפה ואת המנהגים. בנוסף היה קשה למצוא עבודה. סבתא שלי מספרת שהלכה לגן ולבית הספר בארץ, ושהיא מאוד אהבה ללמוד.

האירוע המשמעותי בחייה הוא שנולד לה אח בישראל לאחר השואה. אח של סבתא קטן ממנה בשש שנים, והקשר ביניהם היום הוא בסדר. מעט מאוד מבני המשפחה של סבתא שרדו, רובם נרצחו בשואה. כך שסבתא שלא זכתה להכיר את כל הסבים והסבתות שלה. סבא שלה היה רב בפולין ונרצח, רק סבתא אחת נשארה והיא מאוד אהבה אותה. התקופה הזאת מסמלת עבורה סימן להתחלה חדשה למשפחה ולניצחון.

סבתא מספרת שהעשור משמעותי בחייה הוא העשור שחגגו לסבתא בת מצווה וכל המשפחה שלה הגיעה כולל סבתא שלה. את הבת מצווה הם חגגו במקום מאוד נחמד שקראו לו "קפה ישראל".  סבתא מספרת שהם חגגו בשירים, באוכל ובמפגש מאוד מרגש של כל המשפחה, עם הרבה מתנות.

התחביבים של סבתא הם קריאה, בישול, אפיה וצפייה בהצגות. המנהג שעובר במשפחה הוא המפגשים בחגים של כל המשפחה. תמיד חוגגים אצל אחד מבני המשפחה, וכל המשפחה מגיעה. מכל החגים, החג האהוב עלייה הוא ראש השנה, כי הוא חג של התחדשות.

ספר התפילה בן 100 שנה

חפץ שעובר מדור לדור חפץ שעובר מדור לדור שהוא ספר תפילה, הספר הוא מזכרת יחידה ומיוחדת שסבתא של סבתא שלי שמרה עליו מכל משמר. הספר עבר נדודים רבים עם המשפחה שלי החל מפולין ועד העלי לארץ. סבתא של סבתא שלי הייתה אישה משכילה שידעה לקרוא כבר לפני 100 שנים. הספר הוא בן 100. המשמעות שלו – קשר בל ינותק מהיהדות ומהמשפחה.

ספר התפילה בן 100 שנה

הזוית האישית

נועם ציוקרו: מאוד נהנתי להיפגש עם סבתא ולשמוע את הסיפור שלה, גיליתי הרבה דברים חדשים על החיים שלה והילדות שלה.