מאגר סיפורי מורשת

הסיפור מתחיל לאחר מלחמת העולם השנייה בפולין הוא סופר לי על ידי סבתי חנה.

הסיפור הוא על מקרה שקרה לאמא שלה פולה, סבתא רבא שלי. כיצד היא פגשה את אחיה משה ששרד את השואה.

 

לאחר המלחמה שוחררה סבתא פולה שהייתה אז בת 14 שנים ממחנה ריכוז. היא נפנתה והחלה לחפש שורדים ממשפחתה. בתחנת רכבת ישנה שהייתה במקום בו שהתה היה קיר ועליו רשמו הניצולים את שמם כדי, לגלות קרובי משפחה.

 

יום- יום הייתה פולה מגיעה אל אותה נקודת מפגש, הקיר "בתחנת הרכבת" ויום אחד ראתה את שמו של אחיה משה רשום על הקיר. ההתרגשות הייתה רבה. היא המתינה במקום בצפייה שיגיע, לא זזה עד שהוא הגיע. ואכן הוא היגיע, הם שמחו מאוד כי הם נפגשו. יחד עם משה הגיע גם חברו הטוב יצחק שלאחר כשנה הפך להיות בעלה של פולה, ולסבא רבא שלי. הם עברו ביחד לגור בגרמניה, ארגון הג'וינט עזר להם במגורים ושם נולדה להם בתם הבכורה אלה.

 

יום אחד הם שמעו שדוד בן גוריון מארגן מפגש לארגון עולים לעליה לארץ ישראל הם הגיעו למפגש ונרשמו לעלות לישראל. בשנת 1948 לאחר מלחמת השחרור נפתחו השערים והם עלו לישראל. הם גרו בעיר לוד ושם נולדו להם עוד שני ילדים חנה שהיא סבתי וצביקה.

 

בשנת 1956 בזמן מלחמת סיני משה, אחיה של  סבתא רבא, ושני חבריו עברו לגור בעיר סאן-פאולו בברזיל. הסיבה לעזיבתו את הארץ הייתה המלחמה שהתחוללה בארץ וקריאתו וגיוסו למילואים לעיתים קרובות. משה ניצול השואה כל רצונו היה להקים משפחה, בארץ ללא מלחמות, לאחר הטראומה שעבר במלחמת העולם השנייה. בברזיל הוא הקים משפחה ונולדו לו 3 ילדים (בני דודים של סבתי).

 

יום אחד קיבלה סבתי חנה, שיחת טלפון מדודה משה שאמר שהוא הגיע לביקור והוא נמצא בירושלים. מיד היא יזמה מפגש בביתה שהיה מרגש מאוד. לאחר כשבועיים הוא חזר לברזיל עם הבטחה שבתו אנה שגרה בברזיל תעלה לארץ עם בעלה ושלוש בנותיה.

 

בשנת 1999 עלו לארץ מברזיל אנה בעלה רונלדו ושלושת בנותיהן הן התקבלו לקיבוץ יד-מרדכי שם הם מתגוררים עד היום. משה דוד של סבתי נפטר ונקבר בברזיל אשתו שושנה חיה בסאן פאולו עד היום. אח של סבתא צבי נשוי ואב לשלושה בנים וסבא לשלושה נכדים. אחות של סבתי נשואה ואמא לשני ילדים וסבתא לשישה נכדים. סבתא שלי נשואה לסבא ישראל יש לה שלושה ילדים ותשעה נכדים היא גרה בשוהם בשכנות אל משפחתי.