מאגר סיפורי מורשת

שמי ציפי בייצ׳ר, אני משתתפת השנה בתענית הקשר הרב דורי. הורי נולדו בפולין. אבא שלי עלה לארץ בשנת  1935 לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. לאבא שלי היו 3 אחים, אחד מהם נפטר בגיל צעיר ממחלת המלריה. זכיתי להכיר את ההורים של אבא שלי כלומר, היו לי סבא וסבתא מצד אבי. סבא שלי נפטר כשהייתי ילדה קטנה, סבתא שלי זכורה לי היטב כי נפטרה בשיבה טובה כשהייתי כבר נערה בוגרת. אימא שלי עלתה לארץ אחרי השואה בשנת 1947. לאמי היו 4 אחים ואחיות שלצערי נספו בשואה. הורי נתנו לי  את השם שלי על שם אחת האחיות של אמי. סבי מצד אמי גם נספה בשואה, סבתי שרדה את השואה ביחד עם אמי. זכיתי לסבתא מצד אמי עד שנפטרה כשהייתי כבר אישה נשואה. גדלתי בבית חם ואוהב, זוג הורים ו-3 ילדים כאשר אני האמצעית. למרות שאמי ניצולת שואה היא גידלה אותנו בבית נורמלי לחלוטין. נולדתי וגדלתי בתל אביב, התחנכתי בבית דתי מסורתי. למדתי בבית ספר יסודי "דיזנגוף" שהיה בית ספר לבנות בלבד. אני זוכרת במיוחד את המורה ברטה שחינכה אותי בכיתות הנמוכות כמורה שהקפידה על משמעת ברזל.

אני כילדה בפורים

בתיכון למדתי בבית ספר "צייטלין" שלמדו בו בנים ובנות אבל בכיתות נפרדות. הייתי בתנועת נוער בני עקיבא סניף מרכז. גרנו בתל אביב מאוד קרוב לחוף הים, בקיץ היינו מבלים הרבה בבריכת גורדון ובחוף הים, שם שיחקנו הרבה מטקות. בבריכת גורדון למדתי לשחות.

סיפור מיוחד על יום כיפור

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. אני הייתי נערה בת 17. בשנה זו יום כיפור חל בשבת ולכן הוא נחשב ליום קדוש במיוחד. הייתי נערה דתיה ולכן ביום זה הייתי בבית הכנסת כל היום. בית הכנסת היה בסניף מרכז של בני עקיבא במרחק של כ- 20 דקות הליכה מביתי. בצהריים יצאתי מבית הכנסת לכיוון הבית ולא הבנתי למה הרבה מכוניות נוסעות למרות שיום כיפור ואין תנועת רכבים. הגעתי הביתה והרדיו היה פתוח וראיתי שאבא שלי מתכונן לצאת ואז הוא סיפר לי שפרצה מלחמה וקראו לו למילואים, למרות שהיה קצת מבוגר.

סיפור מיוחד כשהייתי בכיתה ב'

למדתי בבית ספר יסודי בשם "דיזנגוף" בתל אביב, בית ספר דתי לבנות בלבד. בכיתות א' וב' הייתה לי מורה מחנכת בשם ברטה. המורה ברטה הייתה מאוד קפדנית וקשוחה, אבל היא הקדישה את כל זמנה לילדות בית הספר. המורה ברטה תמיד הגיעה לבית הספר עם חליפה, נעלי עקב גבוהות ותסרוקת מגולגלת עם רשת כמו שהיה נהוג בזמנים ההם. הכול בבית הספר היה שונה בהשוואה למה שקורה היום בבתי הספר. למשל, כשהמורה ברטה רצתה לנזוף בילדה, היא הייתה תופסת לה את הגרון עם שתי הציפורניים של האצבע והאמה שלה. אני זוכרת שחוויתי כמה פעמיים את התענוג המפוקפק הזה, קשה לשכוח כאלה דברים. יחד עם זאת היא השקיעה את כל זמנה ומרצה בפעילות בבית הספר. בכיתה ב' היא הפיקה עם ילדות הכיתה הצגה בנושא החצר החסידית. זאת הייתה הצגה עם תלבושות מתאימות, מוסיקה חסידית והמחזנו את מה שקרה בחצר החסידית. השקענו הרבה זמן ומאמץ בחזרות להצגה, ובזכות זאת הייתה הצגה מאוד מעניינת ויפה. קיבלתי תפקיד ראשי בהצגה להיות רב החצר. ההצגה הייתה כל כך מוצלחת שאפילו הופענו ב"בית החייל, בתל אביב, באולם תאטרון לכל דבר.

אני בתפקידי בהצגה 

סיפור האהבה של סבתא ציפי:

הזוית האישית

סבתא ציפי: הרגשתי שלמרות הקשר החזק שיש לי עם נכדתי עדיין היו הרבה דברים בעברי שרומי לא ידעה עלי.

הנכדה רומי: היה לי ממש כיף ומלמד עכשיו אני באמת מכירה את סבתא שלי יותר טוב.