מאגר סיפורי מורשת

שם אביה של סבתי הוא סלומון, שם האם פרידה. לסבתי אחות אחת ושמה זוהריה. שם הסבא מצד אבא: פיליפ, שם הסבתא מצד אבא: מריתא. סבתי מספרת שלא הכירה את סבא וסבתא שלה מצד אימא.

סבתא כיום

זיכרון ילדות של אימא עם סבתא

אמי מספרת: בכל יום הולדת אימא שלי הכינה לי עוגת קדאיף.

סיפור ילדות מלידה עד גיל 18

סבתא מספרת: "נולדתי ברומניה ועליתי לארץ בגיל חודש, נתנו לי את השם ציונה ובדיוק קיבלנו ויזה לעלות לארץ ישראל. גדלתי ברמת גן, היו לי הרבה חברים ועד היום אנחנו בקשר. הכי אהבתי טיול שנתי בסוף השנה. הייתי בצופים וכל חופש גדול יצאנו למחנה קיץ. בגיל 15 עברתי לתיכון למדתי במגמת מחשבים אבל עיקר העיסוקים היו חברתיים. להורים שלי הייתה מכולת וכל החברים שלי חגגו בממתקים, יש לזכור שבתקופה הזו הייתה תקופת צנע, כך שממתקים היו ללא השגה למרבית הילדים. הכי אהבתי לרכב על אופניים עם כל החברים, היינו מבלים הרבה בפארק רמת גן, יוצאים למסיבות וסרטים.

בצבא התגייסתי לנח"ל, שירותי נמשך שנתיים, המטרה הייתה להגיע לקיבוץ צעיר "מרום הגולן". הכשרה ראשונה הייתה בקיבוץ ותיק ושמו עין חרוד, בהמשך קיבוץ אשדות יעקב, קיבוץ שספג כל יום קטיושות. בהמשך יצאנו להקים היאחזות נח"ל חדשה – גילגל בתנאים מאוד קשים. גרנו באוהלים, הכשרנו שדות ודאגנו לכל צרכינו באופן עצמאי. זו הייתה תקופה קשה אבל מאוד מאתגרת הרחק מהמשפחה אבל עם הרבה חברים.

אחרי הצבא למדתי מחשבים והתחלתי לעבוד במשרד הרישוי. מדובר בשנת 1971, המחשב היה בגודל דירה שלמה ויכולות הביצוע שלו פחות ממה שמחשב קטן עושה היום. מקום העבודה האחרון היה בחברת HP . עבדתי עם תוכנת ERP – פתרון כולל לכל הפעילויות בחברה. נסענו הרבה פעמים לקורסים בחו"ל והיה מאוד מאתגר.

את זאב בן זוגי הכרתי דרך חברה ובדייט הראשון נסענו לירושלים למצעד הצבאי. נולדו לנו שלוש בנות: מיכל הבכורה, אורלי אימא של אופק ועדי. גרנו בהוד השרון ועד היום אני גרה שם. היום כל הבנות נשואות ויש להן ילדים מקסימים. ואני מאוד נהנית להתבונן איך הם מתנהלים במשפחתם ובכלל בחיים."

משחק ילדות של סבתא

שם המשחק: קלאס. חוקים: מציירים עם גיר במדרכה ריבועים וצריך להעביר אבן מריבוע לריבוע, פעם אחת עם שתי רגליים פעם אחת עם ימין ופעם וצריך להעביר אבן מריבוע לריבוע לפי המספור, במידה והאבן לא נכנסת לריבוע המתאים אתה פסול. מה צריך: אבן גיר וחבר למשחק איך מנצחים: הראשון שמגיע למשבצת האחרונה הוא המנצח.

סבתי מתגעגעת…

"הכי הכי אני מתגעגעת לנסיעות בסיני, היינו נוסעים ביום שישי כשמונה שעות לחופי סיני, צוללים, ישנים על החוף, עושים מדורה ובמוצ"ש חוזרים. החוף שהכי אהבנו הוא ראס מוחמד שנמצא דרומית לשארם א-שייח ,יש שם שמורת אלמוגים מהממת, יש שם יותר מ-200 מיני אלמוגים, יותר מ- 1000 סוגי דגים, כוכבי ים, קיפודי ים וגם כרישים.

הזוית האישית

אופק: היה לי ממש כיף לעשות את העבודה עם סבתא שלי, למדתי דברים חדשים ומעניינים.

סבתא ציונה: נהניתי מאוד מהכנת הסיפור, נהניתי להיזכר בחוויות ילדותי.