מאגר סיפורי מורשת

שמי נועם מצא ואני תלמיד כיתה ה', בבית ספר הממ"ד "מקור חיים" בירושלים.

בחרתי להשתתף בפרויקט "הקשר הרב דורי" כדי לשמוע את הסיפור של סבתא וכדי לבלות איתה זמן איכות.

סבתא פולנייה

סבתא שלי, אניטה, נולדה בקרקוב שבפולין ב-1938. שמות הוריה היו בלה, לבית הרציג ומשה גוטמן (גילבי). אבא שלה נולד בעיר לודז' ואמא שלה נולדה בקרקוב. שתי המשפחות היו מבוססות ונמנו בין מנהיגי הקהילות היהודיות שלהם. הם היו משפחות דתיות ומודרניות שדאגו לתת לילדיהם גם חינוך יהודי וגם השכלה כללית.

טטה, המטפלת של סבתא אניטה ובבצ'ה, אמא של סבתא- לפני המלחמה:

קורות המשפחה

סבתא רבא שלי ("בבצ'ה"- 'סבתא' בפולנית, כך קראו לה הנכדים), ושלושת אחיותיה למדו ב"גימנסיה העברית" בקרקוב שהיה בית ספר ציוני שהתנהל על טהרת העברית והמסורת היהודית. כשבבצ'ה עלתה ארצה היא דיברה עברית שוטפת שנשארה שגורה בפיה מאז למדה בגימנסיה העברית.

סבא רבא משה, בעלה של בבצ'ה היה אציל נפש ונעים הליכות, אהוב על הבריות. הוא נולד בעיר לודז', שבפולין, ליעקב ורבקה לאה (בלס), ב- 1912, והיו לו חמישה אחים ואחיות. הוא היה השני; רק הוא ואחיו יצחק ואחותו סלה ניצלו. אברם, זליג וחנצ‘קה נספו בשואה.

משפחת גוטמן, משפחתו של סבא רבא, בעלה של בבצ'ה, הייתה משפחה עמידה שעסקה ביצור ומסחר של טקסטיליה, וסבא רבא משה נשלח לאנגליה ללמוד טקסטיליה זמן רב לפני המלחמה. זו הייתה גם משפחה דתית וסבא רבא משה למד בחדר בהיותו ילד. הוא למד גם בחדר וגם באוניברסיטה בעיר לידס שם הוא למד גם לימודי יהדות וגם לימודי טקסטיליה.

המלחמה והתחייה

המלחמה שינתה לנצח את החיים של כולם ופיזרה אותם בכל העולם, לחמש יבשות. לסבתא רבא- רבא שלי, מרים הרציג, לבית מצנר, היו 11 אחים ואחיות: היא היחידה ששרדה את השואה. ההורים של הסבא רבא שלי גם נספו בשואה, לסבא רבא משה היו 5 אחים ואחיות הוא ואחיו יצחק ואחותו סלה שרדו את השואה.

המשפחה של בבצ'ה, הסבתא רבה שלי, הייתה בין הנדירות שהצליחו לברוח יחד כמשפחה ולהגיע בסוף לחופי מבטחים במקסיקו ואח"כ לארצות הברית. כל הילדים והנכדים של אותו דור שניספה מצאו את דרכם לאירופה, ישראל, אוסטרליה, וארצות הברית- כולם בנו חיים חדשים והקימו משפחות בגולה ובארץ ישראל.

מציאות חדשה

כשהמשפחה של בבצ'ה הגיעה לניו יורק כל אחד ואחד נרתם למשימה הקשה של בנית חיים חדשים, כולם למדו את השפה החדשה, אנגלית, התחילו לעבוד ולדאוג לחינוך הילדים. אלה היו שנים קשות עם דאגה לפרנסה ומאמצים להתאקלם למציאות החדשה. אך המשפחה הייתה מלוכדת ותומכת. בבצ'ה מצאה עבודה באירגון הקונגרס היהודי העולמי ושם הגיעו לידיה רשימות הניצולים ממחנות הריכוז. כך בבצ'ה גילתה כמה מבני המשפחה ניצלו בשואה.

סבתא רבא- רבא מניה (מרים) התחילה לעבוד אצל הלנה רובינשטיין, לימים אחת המובילות בעולם הקוסמטיקה (גם היא ילידת פולין). אחד הגיסים של בבצ'ה, עמק (עמנואל) שכבר היה רופא בקרקוב התחיל ללמוד מחדש לקראת הבחינות הרפואיות, ובאותו זמן עבד ב"קול אמריקה" (Voice of America) ששידר מעבר לים- לארצות הכבושות על ידי הנצים. האחות הכי צעירה של בבצ'ה, לילי, שהייתה בת 15 כשפרצה המלחמה, התחילה גם היא לעבוד. סבא רבא משה שירת במשך כל שנות המלחמה בצבא הפולני החופשי באנגליה ובסקוטלנד והגיע לניו יורק בשנת 1946.

העלייה ודור ההמשך

סבתא עלתה ארצה ב- 1968, בבצ'ה וסבתא רבא הגיעו ב- 1980. סבתא נישאה לסבא שמואל ב- 1969.

סבא שמואל הוא מצאצאי מגורשי ספרד, ירושלמי מדורי דורות.

אבי, יעקב, עורך דין במקצועו ודודתי תמר, צלמת ומורה- נולדו כאן, בירושלים. אמי, רבקה, גם כן עורכת דין, נולדה באנגליה.

אני, אחותי אביגיל ואחי, מתניה נולדנו בירושלים, גם כן ואנחנו דור 16 בירושלים- זאת זכות גדולה.

הסיפור במצגת עם תמונות

אני ואחיי עם סבתא אניטה וסבא שמואל: