סבתא עופרה ואני
חייה היפים של סבתא עפרה
סבתא עפרה נולדה בשנת 1947 בתל אביב לאבא יצחק ולאימא חיה, אחות למשה בן ה-3. ארבע שנים אחרי לידת סבתי, נולד אחיה אבינעם. סבתא נולדה כשנה לפני קום המדינה ביום שישי לפני כניסת השבת. סבתא גדלה בעיר פתח תקווה עד לגיל 10. באותן שנים הסבא שלה, הרב ישראל אריה ספיר, שימש כרב הראשי של פתח תקווה. סבתא תמיד מספרת שבכל אותן שנים היא הלכה עם אביה מידי ערב שבת לפני התפילה לבית הסבא והסבתא שלה.
אימא של סבתא שלי, חיה , שעליה אני נקראת [שם שני] נולדה בישראל וגרה בירושלים. אבא שלה יצחק נולד באוקראינה, עלה לארץ בגיל 4 וגדל בפתח תקווה. בבית של סבתא דיברו עברית עם הילדים וגם ההורים דיברו ביניהם עברית.
כשמלאו לסבתא 10 הוריה נסעו לשליחות בפרס [איראן]. אבא שלה נשלח מטעם הסוכנות להביא עולים ואימא שלה נשלחה ממשרד החינוך לפקח על החינוך היהודי בפרס. במהלך כל שנות שהותה של סבתא שלי שם [3 שנים] היא למדה בבית ספר אמריקאי שבו למדו ילדיהם של כל הנציגים מכל מדינות העולם.
כיכר העיר בטהרן
סבתא חזרה לארץ לקראת שנת הלימודים השמינית (כתה ח'). את כיתה ח' סבתא סיימה בבית הספר תלפיות בתל אביב, בזמן שאימה הייתה מנהלת בית הספר. בבית הספר התיכון למדה סבתא בתיכון עירוני ג' המכונה "צייטלין", שם למדה במגמה לשונית (צרפתית). אחרי שסיימה את לימודיה בתיכון המשיכה לאוניברסיטת "בר אילן", שם למדה צרפתית וחינוך. לקראת סיום השנה ה-3 באוניברסיטה הכירה את סבא שלי, כשהייתה בת 21. הם התחתנו בקיץ 1968.
לב 1
5 שנים אחרי שהתחתנו, נולדה דודתי חגית (כיום היא בת 42) בערב ראש השנה. במאי 1976 נולדה אימא שלי יעל (כיום היא בת 39). באפריל 1980 נולדה דודתי ניצן (כיום היא בת 35) ובמאי 1984 נולדה דודתי עדי (כיום היא בת 31).
לאחר הולדת אימי החלה סבתא שלי לעבוד במשרד פוליגרף בשותפות עם אחיה. במהלך כל אותן השנים סבא שלי יהודה עבד בתעשייה צבאית כמפתח מערכות חשמל. על 4 פרויקטים שפיתח קיבל את פרס תע"ש, אימא השתתפה באותם אירועי חלוקת הפרסים. במהלך כל שנות עבודתו נסע סבא במסגרת העבודה למדינות שונות בעולם כגון: ונצואלה, צ'ילה ועוד.
בשנת 2004 נולדתי כנכדה הראשונה לאחר בן דודי שנולד חודשיים לפני. במהלך השנתיים הראשונות של חיי סבתא עזרה לאימא שלי לטפל בי והייתה לוקחת אותי מהמעון פעמיים בשבוע.
תשע"ו, 2016
מילון
פרימוסאש לבישול
ציטוטים
”"מה המפרשים אומרים"-זהו משפט שסבתא רבא שלי, חיה, נהגה לומר בימי שישי ליד השולחן“